מבין כל ערי אירופה אני הכי אוהבת את ברלין.
בכל פעם שאני שם יש לי תחושת דז׳ה וו חזקה כאילו חלק ממני היה שייך לעיר מאז ומתמיד.
אני מטיילת ברחובותיה הרחבים כאילו אני בבוגרשוב ומפטפטת בגרמנית קלילה עם תושביה, בעיקר עם הישישים שנפעמים מתשומת הלב שבחורה ישראלית מתולתלת מרעיפה עליהם ומיד מספרים לי סיפורים על המלחמה ועל הסבל הרב שעברו בתקופתה.
אני משתדלת שלא להשוות בין הטרגדיות כי אין בכלל מה להשוות.
המבט העכור בעיניהם הופך להיות צלול והם מפליגים לעבר זיכרונות רחוקים, מתוקים-מרירים.
חלק מבתי הקפה בעיר עדיין פועלים במתכונת המסורתית: מלצרים מבוגרים מגישים קקאו בקצפת ופרוסת עוגת זאכר בידיים בוטחות. נברשות מפוארות משתלשלות מהתקרה והכיסאות נראים כאילו מתקופת לואי ה 16.
כשביקרתי באחד מהמלונות המפוארים בלב העיר, מלון אדלון, הרגשתי שאני חוזרת אחורה בזמן. אמנם לא לנתי שם מכיוון שהתעריפים עבור לילה בודד, יקרים אך ישבתי בלובי ונהניתי משרות מסור ונימוסים ללא עוררין.
לכן כשיצא הספר ״מלון אדלון״ הסתקרנתי ומיהרתי לקרוא.
היסטוריה מרתקת הכוללת את שתי מלחמות העולם וסיפור מעניין אודות המשפחה המורכבת שייסדה את נקודת הציון המפורסמת, כבלו אותי לספה החביבה עלי ושקעתי בעלילה רבת משתתפים, בתכניות ארוכות טווח, תככים וגנים של נשים עקשניות בעלות תושייה שהפכו את הנרטיב למותח ומרתק.
המעשה מתחיל כמו בסרט ״טיטאניק״: סוניה שאדט בת התשעים נפגשת עם נכדתה הבוגרת בפעם הראשונה ומספרת לה את כל קורותיה: הנוקשות של סבה וסבתה, הקשרים הסבוכים עם אמה, אהבותיה, אכזבותיה והחיבור שהוא כעורק ראשי למלון המפורסם.
הקורא מתחיל להבין את הקומפליקציות במשפחתה כאשר בסצנה מסוימת יושבת סוניה הנערה בסלון ביתה וקוראת בעניין את ״בית בודנברוק״ של תומס מאן (רשמתי לי לקוראו שנית) והאנלוגיה כמובן מתבקשת.
חסך באהבה, בגידות ובדידות הם מנת לחמן של הנשים בסיפור בלתי נשכח זה.
לרגעים היה קשה לי לעקוב אחר הדמויות הרבות אך הסופרת מציינת מקומות ושמות, מזכירה לנו מעשים ורגעים המשויכים לכל דמות ודמות.
הסיפור לא עזב אותי ולאחר הקריאה ביררתי מידע נוסף אודותיו באינטרנט וגיליתי שגם קיימת מיני סדרה. צפיתי בה מרותקת והתענגתי על הדמויות המוכרות בגילום של נבחרת שחקנים מוכשרים.
הספר היה מעשיר, מרתק אם כי הרגשתי לפרקים כמו תלמידה בתיכון המעיינת בספר ״דברי הימים״ ולומדת לבגרות בהיסטוריה.
אף על פי כן, למדתי דברים חשובים וראיה שונה של סבל מצד הגרמנים.

Das adlon- בית המלון הברלינאי המפורסם, מלון פאר שעולה 350 יורו לילה שנבנה ב-1907 לאצולת
העיר, על שם משפחת אדלון שנכנסה לחובות כבדים כדי להקים מלון פאר ליד שער בנדנבורג במרכז העיר.
רודיקה דנרט כתבה רומן היסטורי מעניין למדי על מה שקרה למלון ולמשפחה שבנתה אותו לאורך השנים ובין מלחמות העולם. תחילה סוניה- ביתה של אלמה כבת 100, מנהלת פנסיון בשנות ה-90. נכדתה קטרינה ממונה בצוות האדריכלים של הקמת המלון החדש:

קתרינה וסוניה נדברו להיפגש בקפה אם-ואסרטורם. "נחוץ לי להיות קצת בין אנשים" אמרה סוניה בטלפון ושאלה אם לקטרינה יש זמן וחשק לקפה ולעוגיות בשבת אחר הצהריים. הן מצאו שולחן בפינה שבו יחסית לא תטריד אותן תנועת הציבור. (..) "בבקשה המשיכי לספר את הסיפור שלך", היא הציעה.
סוניה היססה. בעצם היא רצתה לומר את האמת, להבהיר את הקשר שלה לקתרינה. הסיפור הלך והתקרב לרגע שבו הקשר המשפחתי שלהן ייחשף. אבל אז החליטה סוניה להישאר עוד קצת על קרקע ניטרלית.
(ע"מ 149)

קתרינה נפרדת מחברה הסוציאליסט בנשמה- אלכסנדר, סטודנט לרפואה שמעדיף קולגה מאשר את קטרינה האדריכלית האמביציוזית וסוניה מחדשת את קשריה עם קתרינה (ביתה של אווה מריה) נכדתה בשנות ה-90 בברלין. לפני שאין נפגשות מסופר הסיפור המשפחתי של הקמת המלון:
"מלון אדלון נפתח...תחי ברלין, בואו לראות... הוד מעלתו הקיסר מרוצה:
'אדלון הוא רב אמן בתחומו' מלון אדלון נפתח... עכשיו יש לברלין מלון פאר משלה, קראו מוכרי העיתונים אל העוברים ושבים". (ע"מ 89).

שאדט, לבה ולורנץ אדלון פותחים את המלון המפואר באירופה בברלין. בנשף חגיגי יבוא הקייזר עם אשתו ויבקש מסלול מרכבות פרטי בין הארמון למלון הפאר. שחקנים,סופרים,רקדניות,תומס אדיסון וכול חוג הסילון של התקופה יבוא לפקוד את מלון האדלון.
בכדי להקימו משפחת לבה ומשפחת אדלון ישתפו פעולה באשראי ובחובות של בית מלון שלקח שנים רבות וממון רב להקימו. בין לואיס הבכור וישקה (הבן הלא חוקי) תיהיה יריבות על ניהול המלון. לבסוף ישקה יקבל מלון מעיינות משלו שיזרים מי מעיינות במיוחד לאדלון שאותו ינהל לואיס אדלון.
לאחר מלחמ"ע הראשונה נוטלות הבנות של המשפחה חלק מרכזי בסיפור- אלמה, אימה של סוניה תתאהב בצלמת ותעבור לאמריקה, סוניה תישאר בחיק משפחת אדלון, ובבגרותה תקבל חדר משלה במלון (יחד עם המשרתת השחורה אוטילי).
בשנות ה-20 המלון בשיא תפארתו- סוניה מנהלת רומן עם יוליאן- עיתונאי צעיר והם מביאים לעולם את הבת אווה מריה, שבמרוצת השנים תהיה עו"ד בברלין המזרחית.

"ב-6 בנובמבר 1932 הייתה המפלגה הנציונל-סוציאליסטית למפלגה החזקה ביותר בבחירות לרייכסטאג. ב-30 בינואר 1933 מינה הנשיא פול פון הינדנבורג את היטלר לקנצלר. האדלון היה בתפוסה מלאה אנשים הגיעו מכול רחבי גרמניה לראות את תהלוכת הלפידים של האס-אה שעברה בשער ברדנבורג, דרך פאריזר-פלאץ והלאה לאורך אונטר-דן-לינדן. הצופים הצטופפו בדלפק הקבלה.
"כל הפרובינציה רוצה להיות שם", אמר פרדריך בנעימה מרירה. "מה יש לראות מלבד שהטרור משטלת".
מרגרטה יצאה מחדר הרחצה של הנשים. כשהגיע צמודה לזרועו של קצין אס-אס בכיר, היא ברכה את אחיה רק בחטף ונעלמה מייד לסלון בטהובן, שנשכר לחגיגת הניצחון של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית."
(ע"מ 275).

מרגריטה- ביתו של לבה (ממייסדי המלון) מתלהבת מעליית הנאצים לשלטון. עוד מתואר לפני איך הסתאבות של נערים נאציסטים רוצחים את אוטילי המשרתת השחורה של משפחת אדלון.

"מצעד המגפיים בשדרת אונטר-דן-לינדן נשמע בכל פינה במלון. לואיס, חמוש בחיוכו הבלתי מעורער של המארח, נכנס לבר, שבו שתה מקס ליברמן עם עמיתים וחברים. "אני לא מסוגל לטרוף בכמות שאני רוצה להקיא", אמר נסיך הציירים לקבוצה. לאף אחד לא הייתה מילת נחמה בשבילו. עכשיו היה מאוחר מכדי לקוות לשינוי מהיר במצב הפוליטי. מקס ליברמן ימות בנסיבות טבעיות שנתיים אחר"כ ובכך ייחסכו ממנו זוועות השואה. אשתו מרתה תשים את נפשה בכפה בשנת 1943, אחרי שתקבל צו גירוש" (ע"מ 276)
"לסוניה הייתה הזדמנות לעזוב את גרמניה עם יוליאן צימרמן ובתה הקטנה. אבל היא העדיפה להישאר בגרמניה הנאצית". (ע"מ 285).

סוניה מעדיפה להישאר באדלון גם עם עליית הנאצים לשלטון, בעוד אמא והמאהבת שלה מגיעות מקליפורניה לצלם את האולימפיאדה בשנת 1936.

"גם סוניה הובאה לפרינץ-אלברכט-שטראסה. שני אנשי הגסטאפו הובילו אותה על פני חדר החקירות שבו הואה יוליאן. זיגפריד פון טנן חיכה לה במשרדו. "סוניה שאדט. איזו שמחה לראות אותך שוב. בתנועה שרמנטית הוא הציעה לה את כיסא האורח לפני שולחנו. "את רוצה לעזוב את גרמניה?"
סוניה כחכחה בגרונה. לא היה לה מושג מה קרה והיא קיוותה בכל מאודה שיוליאן בטוח.
"את רוצה לאכזב את המאזינים שלך? לנצל לרעה את האמון שלנו?" המשיך זיגפריד, כאילו מדובר בשיחה יומיומית." (ע"מ 299).

סוניה עוזבת את תוכנית הרדיו שהנחתה לאורך שנות ה-20 ברדיו. יווליאן, מאהבה היהודי יברח לא"י עם אווה מריה. במשך שהותה בגרמניה תנסה סוניה לשכן את תאמרה (אחותו היהודיה של יוליאן) בדרך לא דרך באדלון בזמן השואה. עם סוף המלחמה נהרס האדלון בהפצצות (לאחר שהפך לבונקר של מיטב האס-אס בזמן המלחמה). רק בשנות ה-90, לאחר התפרקות הגוש המזרחי תתאחד סוניה עם שארית משפחתה וכך ייסגר המעגל שהמלון נבנה מחדש.

כיום מלון אדלון הוא מלון פאר עם עבר של אירוח נאצים במלחמה (וגם עולה 350 יורו ללילה). לפחות דרך הרומן ההיסטורי המעניין הזה נחשף צד חדש למי שמתעניין בתקופה השחורה ביותר שידעה האנושות.