תודה, חני.
אני אף פעם לא קורא ספר בכוונת קטילה, אבל אני גם לא סוגד לפרות קדושות ולא אשבח ספר רק בשל העובדה ששמו של הסופר הולך לפניו. רוב הספרים שאני קורא הם כאלה שאני צופה חוויה חיובית איתם (הזמן מוגבל והספרים מרובים), וחלק מהספרים הם כאלה שאני נותן להם סיכוי, למרות שלא וודאי שהם יהיו מעניינים.
בכל מקרה, אני מתכוון להגיע לספרים נוספים, הן של פוגל והן של שלום עליכם.

פרפר כפי שאני מכירה אותך אתה לא שובר מוסכמות או מנפץ
תאוריות ככה סתם.
פשוט לא התחברת והכל בסדר.
זה שהוא היה מוביל דרך או שרבים
חיקו אותו גם לא תורם לחיבור
שאו שהוא נוצר או שלא.
כולנו קנאים לסופרים שאנו אוהבים
במיוחד אם הם השאירו חותם
בליבנו כמו אצל אברש.

פרפר, צא מאיצטגנינות שלך. אשתדל לענות לך תמצית הדברים:

א. כאשר אתה מניח מראש שסיפורים שטרם קראת בקובץ נופלים מאחרים שקראת, אתה למעשה מניח שהם תלויים זה בזה, ולא כך היא.
טיעון שכזה היה תקף אילו ברומן היינו מדברים, אלא שכאן מדובר בנובלות וסיפורים קצרים שמוחזקים, כל אחד לחוד יצירה שלמה בפני עצמה. מכאן שהם בחזקת בלתי תלויים וכך ראוי לשפטם.

ב. אתה דן גזירה שווה בין י.ד. ברקוביץ ודליה רביקוביץ, כשהראשון תרגם את כל כתבי שלום עליכם לפי בקשת המחבר ובמצוותו הוסיף עליהם מימרות ופסוקים מארון הספרים היהודי. מדבריך משתמע כאילו הוא נטל חירות לעצמו ועשה בהם כבשלו, ושוב, לא זה הדין כאן. מקובל לראות את תרגומו של ברקוביץ כיצירת מופת, הנבדלת לעצמה מן המקור היידי.

מסופקני אם דעתך על הספר תשתנה, לא כל שכן אם זה כבר מאסת בו. ובאמת, מעולם לא הייתה לי כוונה לשכנע אותך לשוב ולקרוא בו.

הציטוט שהבאת הוא כמובן מקראי במקור.
שבת שלום והרבה בריאות.

אברש, יכול להיות שאשמע לעצתך ואנבא את כל ספוריו. זה יכול להיות מאוד חסכוני מבחינת זמן הקריאה :-)
כמובן שאני מעריך ש"שיר השירים" הוא הטוב ביותר, לא בשל יכולת איצטגנינות שניחנתי בה, אלא משום שקראתי את רוב הסיפורים בספר הנוכחי ואת "שיר השירים" כבר קראתי בגירסת תרגום אחרת. ב"שיר השירים" החזרה היא בהסבר מי היא בוזי בתחילת הפרקים - נראה מיותר, אבל לאחריה העלילה מתקדמת ואין תחושה שהסיפור חוזר על עצמו.

שינוי שמות הגיבורים אינו מוצדק לדעתי, לא אצל ברקוביץ' ולא אצל דליה רביקוביץ', שאני אוהב את תרגומיה, אך לא את הנסיון לעברת שמות של אנשים, מאכלים וחגים. בכל מקרה לא הייתי פוסל שום סיפור רק בשל כך ששינו את שמן של הדמויות.

אפשר לראות כאן קטע משיר השירים במקור ובתרגומים:
https://hebquotes.livejournal.com/7811.html

ואסיים במילותיו של חבר סימניה יקר "את והב בסופה".

פרפר, החזרות שזיהית בסיפורים שלא חיבבת במיוחד קיימות גם ב"שיר השירים", אותו חיבבת, ובשני המקרים הן ממלאות פונקציות חשובות: האחת מבנית, והשנייה קומית (במקרה הראשון).

אם הגדלת כל כך לעשות והתנבאת לומר איזה מבין הסיפורים בקובץ הוא המוצלח ביותר גם מבלי לקראם, קטונתי.
אולי תוכל לחסוך מעצמך את כל סיפוריו שקריאתם לא תעלה יפה בעיניך לכתחילה?

באשר לבחירתו של י.ד. ברקוביץ בשם "לילי" על פני "בוזי" בתרגום "שיר השירים", הוא הרי השתמש באותו מקור שהציע שלום עליכם ממש, ורק גזירת השם שונה.

מ"אסתר-ליבע", בחר שלום עליכם את שם החול לגזור ממנו את הכינוי "בוזי" (יהודים בגולה בחרו לעצמם על פי רוב שני שמות, האחד שם הקודש, והשני, שם החול, שהוא שמם בשפה המדוברת בפיהם).
מ"ליבוזי", שהוא כינוי החיבה לשם "ליבע", גזר את הסיומת "בוזי" בלבד. י.ד. ברקוביץ גזר מאותו כינוי החיבה את התחילית "לי" וכפל אותה, משום שלהערכתי, השם נשמע פחות זר לאזניהם של דוברי עברית וי.ד. ברקוביץ הועיד את הספר להיכתב על טהרת העברית ככל שניתן. כך נולדה "לילי".

אני חושש שאין לי הרבה שאוכל להוסיף פרט למה שכבר כתבתי לך.
גם שלום עליכם עוד הוא נער, ולעולם יוסיף להיות. בסיפוריו...

אברש, כפי שכבר ציינתי יש סיפורים של שלום עליכם שאני אוהב. יחד עם זאת, אני לא מתחייב לאהוב כל סיפור שסופר כלשהו כתב. קראתי די הרבה סיפורים מהקובץ הזה ורפרפתי גם על כמה שלא קראתי ובכל זאת לא התלהבתי מהם. אני מניח ש"ספר שיר השירים" יהיה הטוב מבין הסיפורים, אבל נטשתי קצת לפניו.

את "טוביה החולב" מאוד אהבתי ואולי מכאן הציפיות שלי לסיפורים באותה הרמה, אבל כאן משהו לא עבד עבורי. למרות שאפשר למצוא בכל סיפור גם קטעים והבחנות משעשעות, כגון בשיחות בין הקונות לקצב רב נח־וולף:
"- רב נח־וולף, יהי ברצונך ליתן לי חלק יפה.
- יהי לבך סמוך ובטוח, כי אתן לך אותו החלק ממש, שאת נאה לו והוא נאה לך!
או:
- רב נח־וולף, למה נתת לי נבלה סרוחה זו, במחילה מכבודך?
- נבלה סרוחה אמרת? תמהני! וכי ראית מימייך, שנבלה סרוחה אחת תתכבד בקלון חברתה?..."

למרות שיש בספר גם קטעים משעשעים, כפי שציינתי, מבחינתי היתה כאן חזרה מיותרת על דברים מאוד דומים. בכל מקרה, סביר שלקוראים שונים ישנן דיעות שונות וזה בהחלט לגיטימי.

להתייחס לשלום עליכם כאל "נער"...זה מעניין (-;

אי לך, פרפר.
אל הנער הזה, אל שלום עליכם אשר אהבתי, ידך אל תשלח.

בכנות, אני חושב שהסקירה, אף-על-פי שהוזכרו בה כמה מעלות והיא משעשעת לפרקים, בכל זאת לא עושה הרבה צדק עם קובץ הסיפורים הזה.
ראשית, הבחירה להתמקד בקומץ סיפורים מתוך שלושה-עשר ולחרוץ דין על פיהם כאילו היו חזות הכל, נראית לי מוטה במקצת או לכל הפחות לא מאוזנת.
כמובן שמותר לך שלא לאהוב את הספר ואינך צריך להרשאה מאיש בעניין הזה, אבל קשה לי למצוא הצדקה לפוסקנות באשר לבוסריות הסיפורים ולהאשמה הגסה כאילו דמו ל"תרגיל בכתיבה". גוזמה פרועה שכזו כבר חוטאת לאמת בעיניי.

שלום עליכם מוחזק בעיני קוראים רבים (אמת, גם אני ביניהם), כאחד מגדולי הסופרים שיצאו מקרב עמנו, ואל יקל הדבר בעיניך. מעטים הם הסופרים ששיכללו כמותו את אומנותם לידי מלאכת מחשבת של דקות-הבחנה, תבונה וחכמת הלב, מעטים עוד יותר הם אלה שהיטיבו לספר סיפור כמותו תוך תשומת לב מיוחדת למבנה הסיפור ושבמילותיהם מזגו הומור בדרמה ופיוט; צחוק בדמע - כולם באותה קלחת - ובכל זאת הצליחו להגיע אל לב הקורא. את כל אלה לא הואלת להזכיר. אפילו בסיפורים שלא נשאו הרבה חן מלפניך, האם נעלם ממך החן שיש בדמויות, ב"תנא שואב המים" וב"משה-יעקוב אפיקורס", כושר הדימיון שיש בתיאורן לפרטים, המשכנע להדהים? והאם דעתך מגעת מה פירוש "טיפוסים שפוחתים והולכים" שהיא כותרת המשנה לסיפורים, או שמא אינך מבין שהוא שופך שיחו על עולמו שחרב לפני הקורא?

דעתך לגיטימית בעיניי, אלא שבהסתמך על האופן שבו הצגת את פני הדברים יקשה על הקורא ללמוד על דבר מה מהותי יותר. אני בדרך כלל נמנע מאמירות לגופו של אדם, אבל רק אומר שמטבע הדברים, הסקירה מייצגת במידה רבה את נטיית-לבו של אדם ולא מן הנמנע שתהא מרכזית בגיבוש דעתו על יצירה. אפשר שדווקא היא, שאותה אינך מזכיר במפורש, הכריעה את הכף לרעת שלום עליכם, ולאו דווקא איכות הסיפורים, כפי שאתה מתיימר לטעון.
מתוך נקודת הראות הזו, אני חושב שניתן להעריך ברור את שכתבת.

בת-יה, תודה. ממתין לחוות דעתך העכשווית.
הספר שלך "חדש" :-) שלי משנת תש"י ויש לי את הספר גם בקובץ משנת תשי"ט.

תודה, פרפר צהוב. לכבודך ולכבוד הספר הזה הורדתי את שלי מהמדף.
"נדפס בשנת תשכ"ב לפי המהדורה המתוקנת משנת תרצ"ט" רשום עליו. והתרגום של י. ד. ברקוביץ.
גיליתי שאני בכלל לא זוכרת את הכתוב בו, ורק הזיכרון שהוא היה פעם נחמד לקריאה - עבר בראשי.
ומכאן, שעכשיו יש לי עוד ספר לקרוא -:) והדעה העכשווית עליו - בהתאם.

ידוע שי.ד. ברקוביץ העלה את הרמה של הכתוב מעבר לרמת המקור ביידיש.
הקריאה של "טוביה החולב" היא קשה יחסית, לאו דווקא בגלל השפה המיושנת, אלא בגלל השילוב של מובאות מהמקורות תוך שיבושים שלהן על ידי טוביה. אפשר לקרוא גם בלי להבין מהיכן כל דבר לקוח, אבל הכרה של המקורות נותנת הבנה מעמיקה יותר. יתכן שהגרסה המבוארת של "טביה החולב" תהיה יותר ברורה לקורא שאין לו ידע קודם.

ב"שיר השירים" ברקוביץ החליט משום מה לשנות את שמה של הדמות מבוזי ללילי, בלי שום הצדקה. התרגום של אהרוני זורם, מדוייק יותר ונראה יותר קרוב למקור היידי.

בספר הזה הבעיה היא לא ברמת התרגום, אלא באיכות של חלק גדול מהסיפורים.

י ד בקובץ הוא חלק מהיצירה הגדולה של שלום עליכם ותרגומיו מצליחים להעביר את החוויה לקוראי העברית, אם כי מי שלא הורגל ללשון ישנה אולי יעדיף תרגום מודרני. כאן בהחלט יש יתרון ליוצאי בתי מדרש.

עמיחי, תודה על ההמלצה. את זה כבר קראתי בילדות.

strnbrg59, יכול להיות שאתה צודק. גם בסיפור "שיר השירים" יש חזרה מספר פעמים על ההסבר מי היא בוזי, וייתכן שבאמת מדובר על פרסום של הסיפור בהמשכים בעיתון כלשהו.

פאלפ, ממליץ לך על "מוטל בן פייסי החזן". סיפור חמוד, מעניין, מרגש ומלמד.

באיזו צורה יצאו הסיפורים האלה לאור, בפעם הראשונה? אולי כסידרה שבועית באיזה עתון ששילם עבור מספר מסויים של מלים. ומיועדים אולי לקהל שלא היה לו חשק להתאמץ עם חומר מאתגר אחרי יום של עבודה, שדווקה העריך דמויות ומצבים שחזרו על עצמם? כמו סידרות שבועיות בטלוויזיה.

פאלפ, לגבי הספר הספציפי הזה לא תפסיד כלום אם לא תקרא.
"טוביה החולב" מומלץ והספרון המקסים של "שיר השירים" בתרגום אהרוני מומלץ מאוד.

לא שהתכוונתי לקרוא בקרוב, עם זאת שכנעת לחכות עם זה עוד קצת..

אלעד, היו כמה סיפורים כאלה וגם הבאים לא נראו מבטיחים. "שיר השירים" כנראה טוב גם בתרגום של ברקוביץ', אבל התרגום של אהרוני נהדר וכנראה יותר מדוייק. אולי אבדוק גם את התרגום הזה בעתיד. בכל אופן, מקבץ הסיפורים הזה לא כל כך מוצלח.

דוגמא מצחיקה..
טוב שנטשת אם כן (-:

מסתבר שגם את "שושה" יש לי. רק פנאי לקרוא את כל הספרים שאני רוצה אין לי. :-|

"שושה" - כדאי, כדאי. "משוגע" - גם נחמד.

אנוק, יש לי כמה של בשביס זינגר ברשימה:
שונאים סיפור אהבה
יום של עונג
יארמה וקיילה
את העבד כבר קראתי ומאוד אהבתי.

אם כבר אז בשביס זינגר.

יעל, לא תמיד ברורים שיקולי העורך או המתרגם.
לו היו מוציאים קובץ סיפורים תוך הקפדה על ניפוי הסיפורים הפחות טובים, היה אפשר ליהנות מקובץ יותר טוב במחיר יותר משתלם.

רוב הסופרים - גם הטובים ביותר - אינם מצליחים לשמור על אותה רמה בכל כתביהם.
זו ההוכחה שהם אינם בוטים (-:
אהבתי מאד את קבצי הסיפורים שלו שיצאו לאחרונה, "סיפורי תוהו" ועוד יותר את "עירם של האנשים הקטנים", שתורגם באופן מוצלח על ידי בני מר. אבל גם בהם היו סיפורים ברמות שונות.

יש לי את כל ספריו בגרסה דקה, כמה בגרסה עבה בתרגום ברקוביץ, וגם שני ספרים נוספים בתרגום אהרוני ובני מר.
הספר הבא של שלום עליכם שאקרא יהיה כנראה "סיפורים ופנטאזיות" בתרגום אהרוני. הוא בכלל נראה לי מתרגם מקסים. יש גם בשביס זינגר ואחרים שמחכים לתורם.

פרפר- אני כמעט בטוחה שכן. את אדם ובהמה ומעשיות לילדי ישראל קראתי בוודאות. יש לנו בספרייה את כל כתביו מתורגמים על ידי חתנו [אם אינני טועה] ברקוביץ' בכריכה אדומה.

סקאוט, קראת גם הספר הזה? זה ספר דק יחסית שכולל רק את "ימים טובים", ולא הספר שכולל גם את "אדם ובהמה" ו"מעשיות לילדי ישראל".
כפי שראית בתחילת הסקירה, אהבתי סיפורים אחרים שלו שקראתי ויש לי את כל כתביו. עם זאת, אני לא מתחייב לאהוב כל מה שהוא כתב. אני בודק כל ספר לגופו.

קראתי כמעט את כל כתביו של שלום עליכם ואהבתי כל קובץ. נוטה הפעם לא להסכים איתך. שלום עליכם כתב בחינניות רבה ובעניין רב. הוא בין סופרי היידיש הקריאים ביותר בעיניי.

תודה, מוריה.
התחלתי לקרוא את הספר הזה שקירטע, עברתי ל"אביב משוגע" שנקרא בשקיקה, וכשחזרתי לספר הזה הוא המשיך לקרטע.

באמת חבל, טוב לדעת. תודה, פרפר.

בהחלט מורי. הפעם זו אזהרה.

תודה על האזהרה.