ביקורת ספרותית על חלום לדויד מאת דעאל שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 15 בדצמבר, 2021
ע"י רץ


אהבת דוד

לפני שנים, כשהייתי סטודנט, יצאתי לסיור סוף שבוע בירושלים ,בנושא זרמים ביהדות, בו גולת הכותרת היתה ההתארחות שלנו במכון מאיר בירושלים, שנוסד לאחר מלחמת יום הכיפורים בכדי להוות ישיבת חוזרים בתשובה של הזרם הדתי לאומי, המחנך על פי משנתו של הרב צבי יהודה קוק. אז עוד לא ידעתי שהמוסד הזה יהווה אחד מהמסמנים האידאולוגים לרעיון ארץ ישראל השלמה.

היו אלה לגבי ימים של תמימות, של חיפוש דרך. לא יכולתי שלא להשתאות לעצומת האנרגיה שהייתה באווירת קבלת שבת, בשעה שעשרות התלמידים, הרעידו את קירות האולם המרכזי בנעימות שבת, הרגשתי כי הצעירים השרים יחד יוצרים תחושת התעלות רוחנית מרגשת. אחר כך הרב דב ביגון, שבעצמו עבר תהליך של חזרה בתשובה, ממשמר השרון ועד למרכז הדתי, נשא דרשה, שנגעה בהתחבטויות אנושיות, להן ביגון הציע משמעויות ולבסוף הגיע חוויית הלמידה בחברותה, שיצרה סקרנות ושיח מעניין בין הלומדים.

לא הפכתי לדתי, ולא חיפשתי תשובה, אבל היה ברור לי שיום אחד אלמד יהדות, כחוויה ייחודית של שייכות. חלפו השנים ופתחתי אנטגוניזם כנגד אותם אנשים, המאמנים כי ההבטחה האלוהית לאברהם, לרשת את הארץ, היא הרישום בטאבו שלהם על כל חלקי ארץ ישראל. אחר כך הגיע רצח רבין, ותהום נפערה ביני ובין הציונות הדתית לאומית.

השנים חלפו, ואנני יודע אם יש לכך סיבה מדויקת, שגרמה לי לעלות לירושלים ללמוד טקסטים יהודיים, למכון שכטר ליהדות, שאינו מתיימר להחזיר בתשובה. לא פעם כשאני חווה שעור מרתק במדרש אגדה, או במקרא, אני ניזכר באותה חוויה אותה חוויתי במרכז מאיר לפני שנים רבות.

הלמידה שלנו יחד, חילונים ודתיים, העניקה לי פתיחות לכתיבה אחרת, ששנים לא חשבתי שאקרא, זאת המגיע מהמחזות האידאולוגיים של הציונות הדתית. כעת אני מתעניין ומקשיב לדעות אחרות ושונות ומקיים שיח מכבד ומעניין, ומגלה לא פעם שיש בנו הרבה מהמשותף על פני המפריד.

ולכן שראיתי באקראי את ספרו של דעאל שלו, חלום לדויד, ידעתי שאקרא בו משום שהוא מספר על אחד מהנושאים המרתקים בציונות הדתית, המכינות הקדם צבאיות, על אחת מאלה שהוקמו בראשית שנות התשעים, שנים ספורות לפני רצח רבין, והציעו רעיון מהפכני, להעניק אור וכיוון לבני הנוער הדתיים, שילוב של חרב דויד-הכנה מנטאלית וגופנית לקראת התגייסות ליחידות העלית של צהל המשולבת בלימודי יהדות כאלמנט של התחזקות ברוח.

הספר הוא רומן חניכה, המספר על מספר נערים מרחבי הארץ, שכל אחד מסיבותיו השונות הגיע לשהות של שנה במכינה, שנחשבה באותה עת מהפכנית ומלהיבה. שלו, כתב ספר המעוגן בביוגרפיה שלו, ושל נערים נוספים כמי ששהה במכינה דומה שנה אחת. לצורך כך הוא ראיין לאחר שנים, אחדים מחבריו למכינה וחלק ממוריו, ובכך הוא הצליח להקנות לספר אווירת נעורים המצליחה לבטא באמינות את סערת נפשם של צעירים המחפשים משמעות והחווים התבגרות והתפקחות כואבת. כעת שלו נזכר בתקופה ההיא, בהרבה חמלה, געגועים וביקורת, כמי שנמצא במקום אחר.

המכינה הציבה לתלמידיה סולם ערכים מחמיר, מודל פרישות והקרבה כחממה ובית יוצר שאמור היה ללוש את נפשם הצעירה, בכדי לייצר סוג של יהודי אחר, לוחם עז רוח, שבכוח החרב מגשים את ערכיה של הצינות הדתית ומקרב את פעמי המשיח. אך תפיסה כזאת פגעה לא פעם באלה שלא התאימו לשירות ביחדה מובחרת, או גם יצרה קונפליקט בין יצר לרוח, המתואר דרך אהבות ראשונות מהוססות של אחדים מהצעירים שלא עלו בקנה אחד עם ערכי המכינה המחמירים והסגפניים.

שלו כותב בשפה ייחודית, עשירה, המענגת בפני עצמה, יש לו יכולת נפלאה לתאר את הנערים ומכלול רגשותיהם ומחשבותיהם, כמו תיאור אהבה, סוחפת בנשיקה הראשונה, ואת המתח בין המותר לאסור, המתבטא בשילובם של במוטיבים יהודים קמאיים המופעים בקווי מכחול עדינים:

"לא השתהתה ואחזה בראשה בידה השנייה והצמידה את פיה לפיו בנשיקה. הרגיש שהאדמה תחתיו מאבדת מיציבותה וראשו נותר מרחף ומוחזק בין ידיה וכולו נרעד וצף כעלה וכל העולם כולו הצטמצם ונעלם וירד חושך על פני תהום ורק הרוח, הרוח שלה מרחפת סביבו והאור הניתז ממנה מאיר אל תוך פניו ואל פיו ואפו ואל תוך עיניו העצמות" (115)

אחד מתיאורי האהבה היפים והרגישים ביותר שקראתי בספרות הישראלית. ספרו של שלו, נפלא ומרגש, ומעורר למחשבה על המשותף בנו כישראלים, ובכך הוא נוטע אופטימיות ותיקווה.

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אני מבין שהספר של שלו מעורר אמוציות - וחבל ומעל הכל המסר שלי הוא לשיח מכבד, וחבל שחלקן של התגובות מבטאות מסר הפוך לכוונה שלי.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אודי, נסה פעם אחת להיות ג'נטלמן ולמחוק את התגובה שלך כלפי היל.
גם התגובה שלך למושיק אינה עניינית. אפשר לחלוק על דעה ועדיין לדבר לעניין.
אני מקווה שגם לך ברור שהאמירה שלך היתה כוללנית ולא הגיונית. לשמאל, שכבר כמעט לא קיים, יש זכויות רבות בבניין המדינה שלא ניתן למחוק, על אף מסע הדה-לגיטימציה שנעשה לו כאן בשנים האחרונות.
אודי (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
מושיק, עוד וואו אחד ואתה באורגזמה. שלוט בעצמך.
היל, מפאת כבודך: סתמי.
מושיק (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
לאודי, וואו וואו אמירה כוללנית כל כך וחד-משמעית כל כך מעידה יותר מכול על שטחיות ואי ראיית מרחב. והבוטות - על גבול אלימות.
Hill (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
איזו הכללה גסה.
אודי (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
הדבר היחיד שהשתנה פה זה היחס של התקשורת שהוסיפה לעצמה עוד כמה מסמרים לארון הקבורה. אשת שר המשפטים שעושה בדיקת עובדות רק לנאומי יו"ר האופוזיציה? רק תקשורת שירדה לזנות יכולה להגיע למצב כזה. ולגבי הסתה - הוכח בשנה האחרונה דבר שהיה ידוע מאז קום המדינה: איפה שיש סחי, גזענות וצביעות שם נמצא השמאל.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
רץ, אין ספק שהשיח ציבורי השתנה לטובה והממשלה הזאת עדיפה על קודמתה. נחמד גם ששרים עובדים יותר, מדברים פחות ובעיקר מסיתים פחות. זה שינוי מרענן.
אינני מפקפק בחוקיות הקמת הממשלה, אבל יש הבדל בין חוקי ומריח לבין חוקי ומסריח. אולי יש לי ציפיות גבוהות מדי, אבל אני מצפה מנבחרי הציבור להיות בעלי רמת מוסריות גבוהה ואם אפשר גם רמה אנושית גבוהה, ולהיזהר זהירות רבה בכל ספק פגיעה בדמוקרטיה, בהצעות להקריב ענפי כלכלה מסויימים וכו'.
רץ (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי - אין לי שום דבר נגד הציונות הדתית, אבל כאשר במשך שנים תויגתיי כשמאל, רק מעצם העובדה שלא הצבעתי לימין, זה גם תייג כמראה גם את הימין הציוני, בעיקר לאחר שרצחו את המנהיג שלי, זה בהחלט האשמה לא נכונה, אבל לזה גרמה הפוליטיקה שיצרה את הפילוג והשינאה. נכון המציאות מורכבת בהרבה יותר. שכטר הוא מקום נפלא פלורליסטי שבהחלט מקנה ערכים לשיח אחר.
רץ (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
פרפר - בישראל למיטב הבנתי ראש ממשלה מייצג את הקואלציה שלו - 61 חברי כנסת, אלה החוקים ורצוי שלא נתבלבל. אני חושב שהבעיה היא לא מר"צ, או ימינה, או כל מפלגה אחרת. המטרה הייתה ליצור שיח אחר, מזה שהשחית את המדינה, אני לא בטוח שזה יצליח, אני מקווה, לכן בכדי להשיג את המטרה הזאת, בעיני בנט, או כל אחד אחר, לגיטמי לחלוטין. הוא לפחות לא מנסה להחריב את הממלכתיות בישראל.
עמיחי (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
רץ, קודם כל - תודה רבה על סקירה מצוינת על ספר שעוסק בנושא קרוב אליי במיוחד.
אשמח לקרוא אותו אם יזדמן לידי.

ברשותך, צרור הערות קצרות:
1. כפי שפאלפ כתב: אין ציונות-דתית אחת. כשם שאין ציונות-חילונית אחת.
2. הזיהוי שעשית בין הציונות הדתית ובין רצח רבין נעשה על ידי רבים בזמנו, ויש גם הסבורים כך גם היום.
זהו עוול שקשה להסביר אותו על רגל אחת. עצם המחשבה שמורה לספרות באולפנה בפתח תקווה, חקלאי בקיבוץ טירת צבי, קצין בצבא הקבע מאלקנה ומהנדס אלקטרוניקה מירושלים אחראים במידת מה על רצח רבין מכיוון שהם בני ובנות הציונות הדתית - היא מחשבה הרסנית. ולא נאריך.
3. מכון שכטר הוא מוסד קונסרבטיווי. חלק מהמרצים בו שייכים לזרם זה. מכיוון שהוא נמצא בירושלים ומכיוון שאין מספיק מרצים מן הזרם הזה, מכון שכטר מלא בבני ובנות הציונות הדתית הן כמרצים הן כתלמידים.
4. הבחירה שלך ללכת וללמוד במכון שכטר נהדרת בעיניי. :-)
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
באופן כללי, אני לא רואה את סיירת מטכ"ל או מילוי תפקידים בצבא כחותמת איכות, בטח לא מוסרית.
כבר ראינו כמה שמילאו תפקידים בכירים ובכירים מאוד, אך הפן המוסרי שלהם אומר דרשני.
לגבי בנט־ששה־מנדטים יש לי תהיות רבות על מידת ההגינות של אדם עם מספר מנדטים מזערי שמנצל קומבינה בעלת ריח לא־ניחוח עם סער כדי להמליך את עצמו. יש דברים שהוא עושה נכון, אך נראה שהיד שלו קלה מדי על ההדק בהגבלת הדמוקרטיה, לא פחות משל קודמו בתפקיד. אני חושש שגם מר"צ של היום זו לא אותה רץ של אלוני ושריד, אבל גלשתי קצת הרחק מנושא הסקירה.
רץ (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
Pulp_Fiction - תודה, הציונות הדתית לאומית - זאת קשת רחבה של תפיסות פוליטיות ודתיות, אין ספק שמדובר בציבור מאוד איכותי בעלי תודעה של שליחות ציבורית, די אם אזכיר את משפחת גולדין המתגוררת בכפר סבא. חלק גדול מתלמידי שכטר ומוריו הם דתיים לאומיים, בהחלט ציבור איכותי, ובעיקר בזיקה שלו ליהדות.
רץ (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אלעד - תודה, תואר ראשון למדתי בבית ברל, זה כמובן היה אמור להיות בית המדרש של התנועות הסוציליסטיות, אבל חוץ משיעור אחד, בתולדות התנועה הציונית סוציאלסטית, שהצלחתי להתחמק ממנו , לא היה למקום אופי מיוחד, חוץ מתחושת התבוסה של 77. לעומת זאת מכון שכטר - הוא מוסד פלורליסטי לכל דבר, אחת המורות לצד היותה נושאת תואר של ד"ר מכנה את עצמה רבה, שזה בהחלט משהו לא שגרתי, אבל בשכטר לומדים הרבה מאוד דתיים לאומיים, אנשים מאוד איכותיים, חלקם שרתו בצה"ל בתפקדי פיקוד משמעותיים.
רץ (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
זאב - תודה, גם אני חשבתי כך שזה מעניין ולא אקרא, אבל עובדה אני קורא ונהנה מכל רגע, זאת חווית קריאה איכותית ושונה. מה גם ששלו, הכותב, הוא כעת יזם הייטק, עבר לתחום אחר, מי שמכיר את העולם החילוני, והדתי לאומי.
רץ (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
פרפר - תודה, אני חושב שזאת היתה תוכנית סדורה לתפוס את מקומם של בני ההתיישבות העובדת כאליטה במדינה, אני לא יודע אם זה מקרה - אבל יש לנו כעת בפעם הראשונה ראש ממשלה חובש כיפה, שעבר בכור ההיתוך של סיירת מטכ"ל מצד אחד, מצד שני - ארץ ישראל השלמה כמזכ"ל יש"ע, וגם כיזם הייטק, האם זה רע? אני כחילוני סבור שזה שינוי מרענן והכרחי.
אלעד (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
רץ, סקירה יפה!
מעניין שבתקופות שונות למדת בשני מוסדות שמייצגים מגמות הפוכות בציונות הדתית, שהולכות ומתרחקות זו מזו. הלמידה והפתיחות שלך באמת מעוררות השראה.
לא קראתי את הבלוג / ספרים של שלו (פליאו, ביט קוין...), יש לנו מעגל משותף מסוים (לא מכיר אותו) והוא נשמע מעניין.

Pulp_Fiction (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
כתבת נפלא כרגיל. אני למדתי כי המושג 'ציונות דתית' הוא רחב מדי ובטח שלא ניתן בשום אופן לייחס את רצח רבין למגזר שלם שיש בו שונות אידאולוגית ואמונית ומגוון רחב של תפיסות.
רוב רובו של הציבור הזה הוא תורם וערכי וחוששני שבימינו צה"ל לא יסתדר בלי בני הכיפות הסרוגות.
זאבי קציר (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
סקירה יפה על ספר שלא אקרא...
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
יופי של סקירה, רץ.
הדרישה לעמוד בדוגמות נוקשות מתאימה אולי לנזירים, סגפנים ופורשים מהחיים למיניהם, אך לא לאנשים מן השורה, ובטח לא לבני נוער.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ