ביקורת ספרותית על מהפכת הקשב - העידן הדיגיטלי - השבר והתיקון מאת מיכה גודמן

---

בשדה הספרות העיונית-הפופולארית העוסקת בנושאים שונים בתרבות העכשווית, ספרו של גודמן ראוי לתשומת לבו של קהל הקוראים, שכן הוא פורש הסתכלות רחבה, מאורגנת ומושכלת אודות היבט משמעותי בחיים במאה ה-21, המהפכה הדיגיטלית שהתחוללה ועדיין מתעצבת אל מול עינינו.
גודמן מציע סקירה רחבת היקף של התופעה שהוא מכנה 'מהפכת הקשב', המתאפיינת בכך שהחברה כיום, נשדדת ממשאב יקר שלה - הקשב שלה, תשומת הלב שלה – על ידי ענקיות הטכנולוגיה השולטות באינטרנט ובמדיה הדיגיטלית. גודמן מתאר את תוצאות הלוואי ההרסניות של מהפכת הקשב, משווה ביניהן לבין אלו של המהפכה התעשייתית, ומצביע על הביטוי המיידי שלהן במציאות העכשווית, בשני המשברים הגדולים של תקופה זו: הפוליטי והפסיכולוגי. המשבר הפוליטי מתבטא בפילוג, קיטוב, ושיסוי שניכרים במדינות רבות. המשבר הפסיכולוגי מתבטא בחרדה, דיכאון ובדידות שגברו באופן ניכר בעידן הרשתות החברתיות. בפרספקטיבה היסטורית, כשם שבעקבות המהפכה התעשייתית עובדי מפעלים היו מנוצלים באופן מחפיר, ורק לאחר שנים של מאבקים זכו להגנה על זכויותיהם, כך גם נזקיה רחבי ההיקף של המהפכה הדיגיטלית רק מתחילים להיחשף, וגודמן מבקש להתריע ולעורר את המודעות של כולנו.
ענקיות הטכנולוגיה, מספקות לנו את העולם בכף ידנו ככיסוי לכך ששדדו אותנו לא רק מן המידע שברשותנו, אלא גם ממאגר הקשב המוגבל שלנו שמתרוקן ונשאב על ידן. גודמן מקדיש חלק שלם מתוך שלושת החלקים של הספר, לאפשרויות הניצבות בפנינו לתיקון המצב ולריפוי היחסים שלנו עם הכלים הטכנולוגיים בהם אנחנו משתמשים. גם כאן, גודמן עורך השוואה – המעניקה תחושה של תקווה ומסוגלות - בין ההתמודדות עם משבר הקשב ובין ההתמודדות הגלובלית עם בעיית העישון, והאופן שבו החברה הצליחה להילחם בתופעה המסוכנת, על ידי שינוי תרבותי, נורמטיבי שחל בעקבות העלאת המודעות לנזקי העישון. התקווה הגדולה ביותר של גודמן ביחס למשבר הנוכחי, מגיעה באופן מפתיע דווקא מטכנולוגיות חדשות, והשימוש בהן כדי להילחם בנזקי הטכנולוגיה הקיימת, TLT – Technology that Liberates us from Technology. התפיסה היא כי נדרשת טכנולוגיה 'הגנתית' שתשרת את האינטרסים של הצרכנים ומשתמשי הרשת, מול הטכנולוגיה ה-'התקפית' של התאגידים המובילים. הרווח הממתין ליזמים של טכנולוגיות הגנתיות כאלו, טמון בכסף שייחסך בעקבות מניעת הפגיעה ביעילותם של העובדים, שכן ברורה ומוכחת זה מכבר הפגיעה של הרשתות החברתיות בתפוקתם.
הספר מסייע להרחבה והעמקה של דיון ביקורתי, אודות תשומת הלב המבוזבזת שלנו. גודמן מציג, למשל, את התובנה, כי מול הזמינות שלנו לתקשורת, נמצא מאגר הקשב המוגבל שלנו, וככל שאנחנו יותר זמינים (ברשת), כך אנחנו פחות קשובים – וזוהי בעיה המתבטאת במישורים רבים. גם כאן, חשיבה ביקורתית עשויה להוביל לשינויים בקוד ההתנהגותי, כמו לדוגמה, הבנתם של מעסיקים כי עובדיהם לא יכולים להיות זמינים בכל רגע נתון, אם עליהם לבצע את מלאכתם באופן תקין. ישנם שיפורים, כיוונים ואיזונים רבים שניתן לערוך בהתנהלות שלנו מול הכלים הטכנולוגיים בהם אנחנו משתמשים, לאור התמונה שגודמן משרטט: גיבוש והבנייה של נורמות חברתיות ותרבותיות שימזערו את הפגיעה במשתמשי המדיה הדיגיטלית, לצד שיטות מעשיות שהוכחו כיעילות כגון הגבלות על גישה לאינטרנט באזורים מסוימים בבית או בעבודה, או הגבלה של שעות השימוש ברשת.
גודמן נוקט בשמרנות יחסית בכל הקשור לעימות שבין ענקיות הטכנולוגיה לבין הצרכנים של המדיה הדיגיטלית. בכל הקשור לדרכי ההתמודדות של האדם הפרטי עם 'תעשיית הקשב', גודמן לא מציע מלחמת חורמה או התנזרות טוטאלית משום דבר. הוא מכוון ופונה אל הזרם המרכזי, ומשתמש בדוגמאות טריוויאליות מחיי היום-יום, אך מבחינה זו, חסרה התייחסות לכיווני מחשבה רדיקליים יותר בדיון שנפרש בפני הקורא. גודמן לא מערער על הסדר הקיים, על היעדר התחרות העסקית והאופי המונופוליסטי של תעשיית הקשב, ובמקביל- אין התייחסות לכך שלצרכנים יש אינטרס מובהק לעודד את צמיחתה של התחרות, להיאבק למען פיתוחם של מנועי חיפוש ורשתות חברתיות ציבוריים, החופשיים מאינטרסים כלכליים. אפשר בהחלט גם לשאול בדיון שכזה, מדוע, מלכתחילה, הסביבה האזרחית מכוסה בשלטי פרסומת הגוזלים את תשומת ליבנו, גם בשעה שאנחנו נוהגים בכלי רכב במהירות מסכנת חיים? כי זו הדרך להיות צרכן נבון – ללטוש עיניים בשלטי פרסום? ומה ביחס לעובדה המצערת שהבדלים סוציו-אקונומיים בעידן הדיגיטלי, מתבטאים באופן ישיר בדרגת החופש של התודעה של האזרח? מי שיכול להרשות לעצמו רכישה של מנוי באתרי התוכן, נמנע מבזבוז רב של קשב על פרסומות, במציאות שבה התודעה החופשית - מעוז ההומניזם - הפכה לסחורה דה-פקטו. – לכל אלה אין כלל אזכור בטקסט.
נושא המשבר הפסיכולוגי, המורגש במדינות המערב, הוא עיקר כוחו של הספר, ובו התייחסות מקיפה להיבטים הרבים והמורכבים שהתפתחו בחיינו בעשורים האחרונים, בשימוש ברשת האינטרנט, ובמיוחד עם כניסתו של הטלפון החכם לחיינו. הספר מפרט את הבעיות, ההטיות הפסיכולוגיות, החולשות האנושיות המתבטאות בחיים הדיגיטליים, אשר מחקרים וניסויים מתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית מאוששים ומדגימים, וענקיות הטכנולוגיה משתמשות בהן כדי להיטיב את אחיזתן הכלכלית בקהל הלקוחות או המשתמשים שלהן. גודמן גם מרבה להציג פרדוקסים הנובעים מתכונות אנושיות, על-פיהם נראה כי הגענו למבוי סתום, ונקלענו לעמדה צרכנית, רגשית, שאין ממנה מפלט – אלא אם נפתח מודעות למצב וננסה למצוא לו פתרונות באופן אקטיבי. כך לדוגמה, גודמן מזכיר, בין היתר, את פרדוקס המבחר: ככל שמספר האפשרויות העומד בפני אדם גדול יותר, כך קשה לו יותר להחליט באיזו אפשרות לבחור. פרדוקס זה מתקשר ל-'קנאת הפייסבוק', שכן ברשתות החברתיות אנחנו נחשפים באופן בלתי פוסק לאורחות חיים אחרים משלנו, ובעקבות זאת קשה לנו יותר להיות מגובשים ויציבים ביחס לאורח החיים שלנו - לקבל אותו ולבחור בו באופן מודע. מבחינה זו, הספר משמש כצעד חשוב לפיתוח המודעות לנושא, ובהתאם למטרה המוצהרת של גודמן, מתחיל בריפוי היחסים הבעייתיים שיש לנו, כיחידים וכחברה, עם הכלים הטכנולוגיים שלנו.
תופעה פסיכולוגית מעניינת נוספת שנידונה בספר כמה פעמים היא 'הטיית האישור', המובילה לכך שאנחנו נשבים בתוך 'תיבת התהודה' האישית שהמדיה הדיגיטלית יוצרת עבור כל אחד ממשתמשיה, שכן האלגוריתמים תוכנתו לחזק מגמות קיימות בקרב הגולשים, ובכך לכלוא אותם בתוך 'פיד' הומוגני וחסר שונות וגיוון. אולם מלבד המינוחים החדשניים, האם אין כאן ביטוי נוסף לתופעה ישנה וידועה, שגודמן מעדיף להתעלם ממנה כדי לחזק את מוקד הדיון שהוא מציע? העיתונות הכתובה, המסורתית, הכירה בעובדה שרגש הזעם הוא עדיף בהרבה מבחינה מסחרית לעומת רגשות אחווה ואושר. כותרות רוויות דם היו לחם החוק של העיתונות המסחרית, לפני קיומה של תקשורת אל-חוטית כלשהי. יותר מכך, כאשר התפתחו עיתונים, או כמו גם רשתות שידור מסחריות, המזוהים עם אידיאולוגיות או תפיסות עולם מסוימות, הפכו הקוראים/הצופים הנאמנים שלהם אותם העיתונים לשבויים בתוך 'תיבת תהודה' שלהם, בדיוק כמו זו שגודמן מתאר כעת בעידן הדיגיטלי.
גודמן מציע בחינה אובייקטיבית ומבוססת מחקרים של רמת הבדידות והניכור שאנשים חווים בזמן השימוש ברשתות החברתיות, אך הניתוח וההסברים שלו מנותקים במידה רבה מתפיסתם הסובייקטיבית של משתמשי הרשת. מהי השונות, ומהן האפשרויות הגלומות בתוך המדיום הזה, שגודמן שב ומדגיש כי הוא בעייתי? האם אין אפשרות ליצור קרבה ואינטימיות או יחסים אותנטיים בתוך הרשתות החברתיות? גם ביחס למאבק בתופעת ההקצנה והקיטוב שהמדיה הדיגיטלית יוצרת, חסרה התייחסות לאפשרויות הקיימות, למרות כל המכשולים, לגילויי סובלנות וקבלה של ה'אחר' בתוך הרשתות החברתיות. מהם התנאים ההכרחיים להיווצרותם של גילויי סובלנות אלו?
הבחירה לתאר את התמורה הדיגיטלית בעזרת מושג 'מהפכת הקשב' היא בחירה מעניינת, ובעלת משמעות רבה, כי היא מציבה את האנשים הפרטיים בעמדתם הנכונה מבחינה צרכנית ואזרחית, אל מול ענקיות הטכנולוגיה. חשוב לזכור זאת ולהבין, כי כל העת מופעלות מניפולציות מהונדסות ומתכוננות לעילא על מאגר הקשב המוגבל שלנו, שמטרתן היחידה היא מיטוב הרווחים של חברות מסחריות. יחד עם זאת, השימוש במושג זה, יכול היה להיות פורה ומפרה עוד יותר, לו נידונו כמה מאפיינים של מערכת הקשב האנושית, דרך מחקרים וניסויים העוסקים בקוגניציה.
ראשית, ההבחנה הבסיסית בין ריכוז ובין מאמץ מנטאלי – שני היסודות העיקריים במערכת הקשב – בולטת בהיעדרה בספר כזה. אילו גורמים יוצרים אצלנו ריכוז גבוה, במחיר של מאמץ מנטאלי נמוך? כיצד משפיעה הסביבה הדיגיטלית על רמת המאמץ המנטאלי לו אנו מסוגלים? שנית, מערכת הקשב מאופיינת בכמה יכולות מרכזיות: סינון של גירויים לא נחוצים לעיבוד ברגע מסוים, שמירה על מיקוד באובייקט מסוים לאורך זמן, יכולת לעבור בין אובייקטים שונים. אילו מניפולציות מופעלות על היכולות השונות של מערכת הקשב? מהן החולשות והחוזקות של אנשים נוכח מניפולציות כאלו? ומעבר לכך, מערכת הקשב פועלת בשני אופנים משלימים: מלמטה-למעלה, כאשר מדובר בגירוי מובחן ובולט הנקלט במערכת התפיסה ומעובד לאחר מכן במוח; ומלמעלה-למטה, כאשר אנחנו מפעילים מאמץ מנטאלי להתמקד באובייקט כלשהו, מוחשי או מופשט. ביחס להבחנה זו, מהו אופי המתקפה של הכלים הטכנולוגיים על הקשב שלנו? מ'פושים', 'קליק-בייטים' ועד לקמפיינים מתוחכמים?
נושאים שונים נידונים בספר, על פי הקשר שלהם למהפכת הקשב, באופן שאינו ממצה או שאינו ביקורתי מספיק. מהפכת הדפוס, שגודמן עצמו מודה כי היא המתבקשת ביותר להשוואה עם מהפכת המידע או הקשב, נידונה, (והעלתה שרשראות סיבתיות מאלפות) רק ב-'אחרית הדבר' באופן תמציתי למדי. ההכרה בעובדה כי המשתמשים באינטרנט, במנועי החיפוש, ברשתות החברתיות – הם בעצמם 'מוצר' עבור ענקיות הטכנולוגיה, היא כשעצמה חשובה ומשמעותית, וגודמן מדגיש אותה, אך לא מזכיר או מציין את העבודה הנודעת של אדורנו והורקהיימר, 'חרושת התרבות' משנת 1944, שדנה באופן שבו תודעתו של האדם הופכת לסוג של 'סחורה' נוכח תעשיית התרבות. חברות אנושיות מרכזות קשב משותף לאובייקטים שונים, כמנגנון לבנייה של חברה, משחר ההיסטוריה. רבים האמצעים בהם השתמשו חברות אנושיות על מנת למקד את תשומת הלב של חבריהן: מטקסי פולחן דתיים, דרך תחרויות ספורט, עד למופעים מוסיקליים, והעובדה כי האנושות הגיעה לכדי מצב שבו כל בני האדם יכולים להטות קשב לאותו הגירוי היא מרתקת, אך גודמן לא מתייחס בספרו להיבט זה של מהפכת הקשב.
יש משהו מאוד אמיץ, כן ובוטח בתיאורו של גודמן את המצב האנושי הנוכחי, מבעד לעיניים סקרניות ובוחנות, המבקשות פרספקטיבה כוללת, כמעין משנה סדורה ביחס לעמדה האנושית – המתבקשת ואף ההכרחית - נוכח המצב. המסע האינטלקטואלי שעורך גודמן מדלג בין נקודות ציון בהיסטוריה ובנוף האנושיים, ובמהלכו הקורא מקבל הסברים אודות הקשר בין תופעות כלכליות, פוליטיות, חברתיות ופסיכולוגיות ובין 'מהפכת הקשב'. התופעות המתוארות ומוסברות בספר מוכרות לכולם, ונוכחות מאוד בשיח הציבורי והחברתי: ה'פייק-ניוז', הקיטוב בין פלגים בחברות מערביות, התחושה כי האושר בלתי-מושג והבדידות והחרדה גוברות – כולן תופעות מעניינות ורלבנטיות. למרות העובדה כי ההסברים שגודמן מציע נוטים להיות מנומקים וקולעים, הניסיון להראות כי היחסים עם הכלים הטכנולוגיים הם ההסבר העיקרי לתופעות אלו, אינו מתייחס כלל לאפשרות כי ישנם הסברים נוספים, חלופיים או משלימים. מה הייתה ההשפעה של עידן הטרור והפונדמנטליזם הדתי הקיצוני על הדרך שבה מעוצבת המציאות כיום? כיצד אסון התאומים שנצרב בתודעה הקולקטיבית העולמית השפיע עלינו? ומה לגבי המשבר הכלכלי העולמי שהחל בארה"ב ב-2008? מאזן הכוחות בין המעצמות הגדולות? נדמה כי ישנם תהליכים וגורמים מהותיים נוספים האחראים לבעיות העכשוויות, שכלל אינם נלקחים בחשבון שעורך גודמן, ונותרים בשולי הדרך של מסעו האינטלקטואלי.

» ביקורות נוספות של תומר וינר
» ביקורות נוספות על מהפכת הקשב - העידן הדיגיטלי - השבר והתיקון