ביקורת ספרותית על גן עדן בוער מאת בלווה פליין

---

"הערת המחברת: אין כמובן אי הנקרא סט'-פליס באיזור הים הקאריבי. אף על פי כן, כתרכובת של כל הארצות השוכנות ביום רוגש ונהדר זה ובסביבותיו, אפשר לומר שסט'-פליס אכן קיים. לכן, אף כי הדמויות בספר זה בדויות לגמרי, הרי הסיפור עצמו הוא היטל, בבואה, של האמת"

ובכן ככה. זאת המאה העשרים. נערה בשם טרזה פרנסיס הרה לשני גברים שונים ויולדת שני אנשים שהם למעשה אחים, אבל לעולם לא יידעו זאת. הראשון הוא פטריק, בן לבן תערובת שנשלח אל מותו ביום היוודע ההריון. פטריק נולד בגלות, בצרפת, ואומץ באופן מיידי על ידי המשרתת הקשישה של המשפחה שהציגה אותו כבנה. השני נולד באופן חוקי שנתיים לאחר מכן כאשר טרזה מהוגנת, נשואה לאיש עסקים שאינו יודע דבר על עברה ומתגוררת בניו-יורק. טרזה קראה לבנה השני פרנסיס כשם נעוריה, ונראה שכל החיים מסודרים וטובים.

השנים חולפות, הנערים בוגרים, ושני האחים מוצאים את דרכם חזרה לאי סט'-פליס שאינו אי הולגתם, אבל כן מקור שורשיהם המשפחתיים. פטריק נשוי לדזירה השחורה, למגינת ליבו של אימו המאמצת אגנס שרוצה שהוא יתקדם בצבע ובגזע ולא יחזור אחורה. הוא מורה, ואז מתגלגל לפוליטיקה, יש לו שתי בנות ובן מאומץ ופראי. פרנסיס הלבן נשוי למרג'ורי הלבנה והוא בא לנהל את אחוזת משפחתו המתפוררת לאחר שאביו ירד מנכסיו וזה כל הרכוש שנשאר. למגינת ליבה של מרג'ורי פרנסיס מחליט להשתקע באי, וכל מה שנשאר לה זה לגדל את ביתה המפגרת, חלק מהמורשת הגנטית של בעלה.

כי כן זה ספר שמתאר מציאות של גזענות ודעות קדומות, וניסיונות להתגבר עליהן, ושוב נפילות. פוליטיקה וחיים אישים שזורים זה בזה, ואולי הכל פוליטי. או שמא, כמו שאיילת חברתי טורחת לציין, הכל אישי. האנשים בספר לא נחמדים. אף אחד מהם לא מעורר אמפטיה. הזוגות, כל אחד ואחד מהם, לא מסתדרים זה עם זה. אין שום מקום נעים ונחמד להאחז בו.

בעיני זה היה ספר לא ממוקד, מתפזר, מנסה לספר סיפור מעניין אבל לא כל כך מצליח בכך. אפשר לקרוא, לא חייבים

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על גן עדן בוער