קראתי את הספר כבר לפני מספר חודשים, אבל יש רושם אחד חזק מאוד שלא עוזב אותי. הספר מספר על בחורה צעירה ומוצלחת, סטודנטית, שבוחרת לעסוק בזנות על מנת לעשות "כסף קל ומהר". במשכורות שהיא מקבלת מהעבודה בזנות היא מצליחה לממן לעצמה רמת חיים שחברותיה שעוסקות במלצרות לא יכולות לחלום עליה בכלל. בספר מתוארים לבטיה ונסיונותיה למצוא את ה"נישה" המתאימה לה בתוך עולם הזנות, ולבסוף גם הנסיונות לעזוב אותו - שנגמרו בחזרתה אליו.

לדעתי הספר עושה שירות רע מאוד לנשים, לפמיניזם ולכל מי שמעורב במלחמה נגד הזנות והסחר בבני אדם. הספר, שאני לא יודע אם הוא באמת על פי סיפור אמיתי או לא - וזה לא משנה, נופל לכל קלישאה שוביניסטית מאלף השנים האחרונות. "היא בחרה בזה", "בסה"כ סטודנטית שרוצה לעשות קצת בוחטות", "זה הגוף שלה והיא יכולה לעשות איתו מה שהיא רוצה" ועוד.

נראה כמעט שאין טעם להסביר כי נשים שנמצאות במעגל הזנות לרוב לא נמצאות שם מבחירה, בדרך כלל הן סובלות (וסבלו בעבר) מאלימות פיזית ונפשית, הן נאנסות לילה לילה שוב ושוב, נמצאות בדיסוסיאציה מוחלטת ובנתק מוחלט מחושיהן ומצבן הגופני והנפשי נמצא במצב של הדרדרות מתמדת. וכמובן, הרבה כסף הן לא רואות מזה בסופו של דבר (איפשהו בין הסרסור והסמים מקהי-החושים בדרך כלל הכסף מתאייד).

לבסוף אני רוצה להמליץ על ספר שמציג בצורה אמינה יותר את עולם הזנות בישראל - "מופקרות" מאת ענת גור.

אין זה קשה במיוחד להעיר מרבצם את ההזדהות והאמפתיה ששוכנים בנשמתה של אישה. כמעט כל אישה. כל שצריך הוא קורטוב של דיכוי, קמצוץ חוסר צדק ומעט אהבה. הדבר יביא מיד להתעוררות בלוטות הרגש שיפיקו צקצוקי לשונות ואנחות למכביר. כיצד יכולה אישה, אשר קוראת על מר גורלה של אישה אחרת, שלא לכאוב את כאבה? שלא לזעוק את זעקתה, שלא לצאת להגנתה?

אז זהו, שיכולה גם יכולה. כשהדיכוי הוא דיכוי מרצון, חוסר הצדק הוא מבחירה והאהבה תלויה בדבר - לא זו בלבד שהרגשות העדינים יותר אינם מתעוררים, במקומם מרימים את הראש הרתיעה, שאט הנפש והבוז.

אנה היא זונה. בכריכה האחורית היא מתוארת כמי ש"נכנסה למעגל הזנות בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלעה, והיא מנסה, תוך כדי עליות ומורדות, להיחלץ מהמצב הזה". מסכנה, חשבתי ולקחתי אליי את הספר.
טיפשה, חשבתי לאחר שקראתי אותו, טיפשה מאוד.

אין דבר מקומם יותר מאשר אדם עם אגוזים ושיניים שצועק שרע לו. וזה בדיוק מה שאנה עושה. היא נמצאת בקשיים כלכליים, המדינה לא עוזרת לה, העבודה קשה לה, בגלל הגברים היא אונסת את עצמה, היא לא מצליחה למצוא אהבה, היא נמצאת בתוך לופ מעגלי שאין ממנו מוצא... אכן תמונה מאוד קודרת מצטיירת לנו כאן, אלא שאם נתעמק בה, נוכל להבחין בשכבת הזיוף שמכסה אותה.

אנה היא בחורה בשנות ה-20 לחייה, סטודנטית, מתגוררת לבד. בגיל 17 היא עברה קורס חד שנתי שלאחריו עבדה בתחום 4 שנים ולבסוף פתחה עסק ששרד במשך שנתיים. כל החסכונות שהוריה חסכו למענה בוזבזו והיא נקלעה לחובות של אלפי שקלים. כדי לשלם את הכסף היא פנתה לזנות. אחרי 3 חודשים שבהם שילמה את חובותיה, המשטרה ערכה פשיטה במקום. אנה עזבה את הזנות, עבדה שנה כמטפלת בתינוק ולאחר מכן נסעה לארה"ב כדי למכור תמונות. היא נכשלה כישלון חרוץ וצברה מעט חובות. בשלב הזה, הפעם השנייה שבה אנה מחליטה לעבוד בזנות, היא מחליטה לכתוב את הספר - ואני מעזה לומר, הלוואי ולא הייתה עושה את זה.

ספר קשה. סיפור חייה הטרגיים של סטודנטית צעירה שמחליטה לעסוק בזנות עקב מצוקה כלכלית, על מנת לסגור חובות שהצטברו להתפרנס ולחיות.
אנה בחורה רגישה, הוריה נמצאים בזוגיות כושלת, אביה מכור לסרטי פורנו היה מכה אותה בילדותה, למיטב זיכרונה עברה התעללות מינית.
הכתיבה עניינית וכתובה יפה למרות שמידי פעם גורם לקורא להרגיש תחושת אי נוחות.
לדעתי מי שמגיעה להחלטה לעסוק בזנות, מגיעה לא מתוך בחירה אלא ממצוקה, מצבן הנפשי נמצא בהדרדרות קשה והזנות עבורם הוא המפלט היחיד.
אל לנו לשכוח שהחברה שופטת לשלילה נשים במצבה של אנה ולא נותנת להם צ'אנס לפתוח דף חדש.
לקראת סיום אנה רוצה להתחיל בחיים חדשים, האם היא תצליח לעזוב את הזנות ולשכוח את עברה? הלוואי שכן, מאחלת לה בהצלחה.

קראתי. ספר מעניין. סיפור חיים עצוב.

ספר מענין. כדאי לקרוא