ביקורת ספרותית על העריק מאת נלסון דה-מיל
ספר טוב

---

לספר "העריק" מאת נלסון דה־מיל ואלכס דה־מיל (הוצאת תכלת, 2021), הגעתי בעקבות הנאתי מספר המתח (יותר נכון רומן) האחרון שהוציא, "לבד בקובה" שמו. דה־מיל הוא אחד מסופרי המתח החביבים עליי וגם ספריו המוקדמים יותר "בית־הספר לקסם אישי" (המעולה, פשוט מעולה שממנו אני נהנה בכל קריאה וקריאה) ו"מילת כבוד" היו מותחים ומרתקים וניכר כי בכתיבתם נשען על תחקיר מעמיק כמו גם על ניסיונו האישי. הפעם כתב דה־מיל עם בנו, אלכס, והתוצאה לא רעה בכלל.

"קפטן קייל מרסר היה חבר בפלוגת הכוחות המיוחדים המבצעית ה־1 – דלתא, שנודעה בשם כוח דלתא. כוח דלתא היה העילית של העילית, אחד מכלי הנשק החזקים ביותר בארסנל הצבא, וחוד החנית של הלוחמה בטליבאן באפגניסטן. לילה אחד, לפני שלוש שנים, כשהיה מוצב עם צוות קטן במוצב נידח ברכס הרי הינדו־כוש הסלעי, הוא נטש. לדברי חבריו לצוות, קפטן מרסר עזב ככל הנראה מתישהו אחרי חצות. הוא לקח איתו את כל ציוד השטח שלו, וכן משקפת לראיית לילה ואת רובה ה־M4 שלו. אבל איש לא ראה אותו עוזב את המוצב, ואיש לא הבחין בהיעדרו עד שעלה אור ראשון. מסקנה: הוא ערק" (עמוד 21). בהמשך נפל מרסר לידי הטליבאן, נמלט מן השבי כעבור שנתיים וברח לוונצואלה. לא לפני שרצח פקיד במחלקת המדינה באפגניסטן.

גיבור הספר הוא רב־נגד סקוט ברודי, חוקר ומנוסה מפיקוד החקירות הפליליות של צבא היבשה האמריקני. "ברודי הבין דבר או שניים על הלחצים במלחמה. לפני שהצטרף לפיקוד החקירות הפליליות שירת כרובאי בדיוויזיית חי"ר ה־2 בעיראק, והשתתף בתקיפה נגד המורדים ובהשתלטות המוצלחת על פלוג'ה במבצע פַנטוֹם פְיוּרי. הוא לחם בסמטאות מאובקות, על גגות לוהטים ובין שרידי בתים שהופצצו באש מרגמות. הוא ראה אנשים שנקרעו לגזרים מירי רובים, מפצצות ומאש ארטילריה. רובם היו חיילי האויב. מקצתם היו אזרחים. אחדים היו חבריו. הוא השתתף בלחימה עוד קודם לכן וגם בהמשך, אבל הקרב הזה שינה אותו" (עמוד 31). על ברודי ושותפתו היפיפייה, מגי טיילור, בעצמה בוגרת הלחימה באפגניסטן, הוטל לצאת לוונצואלה, לאתר את מרסר לעוצרו ולהשיבו למשפט בארצות־הברית.

טיילור וברודי מגיעים לקראקס, בירת ונצואלה, שם התחוור להם שפרשת עריקותו של קפטן מרסר היא קצה הקרחון של מזימה פתלתלה שראשיתה בתכנית חיסול שהגה הביון האמריקני במהלך הלחימה באפגניסטן, וסופה בוונצואלה. עד מהרה הבינו השניים כי הם מצויים "לבדם בעיר מסוכנת שהחוק לא נאכף בה, במשימה מסוכנת ולא חוקית, ואין להם שום גיבוי, רק זה את זה" (עמוד 129). אך ברודי עתיד לגלות כי גם שותפתו, טיילור, אינה בהכרח כפי שהיא מצטיירת, ויש לה קשרים הדוקים לסוכנות הביון המרכזית. הסוכנות רואה במרסר סיכון ביטחוני חמור, ויש לה אג'נדה שונה לגמרי מהצבא בנוגע לטיפול בו.

בקריאת הספר יש הדים לספר אחר (וחלש) של דה־מיל בשם "ארץ מריבה", שם נשלח חוקר מפיקוד החקירות הפליליות של צבא היבשה האמריקני לווייטנאם, שבה לחם בעבר, ללכוד עריק. אך נראה כי הסופר הפיק את הלקח ויצר, יחד עם בנו, ספר מותח בהרבה.

כאשר ברודי וטיילור יוצאים לג'ונגלים של ונצואלה ניכר שעל המחברים השפיע ספר אחר, "לב האפלה" מאת ג'וזף קונרד מהדהד לכל אורכו. גם שם נשלח המספר למעבה הג'ונגל כדי לאתר את מר קורץ המסתורי שנעלם. "זה המקום שבו קייל מרסר נמצא – הג'ונגל. זה בדיוק המקום שאדם כמו קפטן מרסר יהיה בו: בקצה שומקום, בלב האפלה שדומה לאפלה בלבו ובנשמתו. ברודי וטיילור ייאלצו לגרור אותו אל האור, מול חבר מושבעים מקרב עמיתיו, כדי שיעמוד לדין על פשעיו. אבל תחילה ייאלצו לפגוש אותו באפלה" (עמוד 291).

למרות קשיים בחקירה, וההבנה כי יש בממשל האמריקני גורמים שהיו מעדיפים שייכשל בחקירתו, ברודי הקשוח ממשיך לאורך הספר לנוע בעקבות מרסר. תכנית ברורה אין לו אבל, "כמו שאומרים בחי"ר, תוכניות הקרב הכי מפורטות ומדוקדקות קורסות ברגע שנורית הירייה הראשונה. ואז מאלתרים" (עמוד 219).

זה לא מזיק שהוא חוקר קשוח וסוכן מיומן בשדה. כשהוא נדרש, למשל, להימלט מבית בושת שבו נהג לשהות מרסר בקראקס, ביקש אחד הבריונים המקומיים לחסלו, וירה לעברו. חמוש בקלצ'ניקוב, ברודי "ירה צרור של שלושה כדורים בחזהו. גופו היטלטל והתעוות וקרס בפתח הכניסה" (עמוד 278). גם שותפתו, מגי טיילור, אינה קוטלת קנים, אבל כלל לא ברור עד כמה יכול ברודי לסמוך עליה.

עם סיום לימודיו באוניברסיטה התגייס דה־מיל לצבא ארצות הברית, הוסמך כקצין חי"ר ונשלח לווייטנאם בשלהי 1967. לימים סיפר בריאיון שתמיד רצה להיות קצין מודיעין ואף לעבור בהמשך לסוכנות הביון המרכזית, ה־CIA. הצבא חשב אחרת והציב אותו כמפקד מחלקה בדיוויזיית הפרשים המוטסת הראשונה, במחוז קוואנג טרי, רגע לפני מתקפת הטט שבינואר 1968. העניין שלו בעבודת המודיעין, שלא מומש אז, הוא, ככל הנראה, הסיבה לכך שרוב עלילות ספריו עוסקות בריגול. בווייטנאם לחם דה־מיל בכמה מהקרבות המרכזיים ביותר, ובהם בעמק א־שאו, שם לדבריו "ביצענו נחיתת סער ממסוקים לעמק בכדי להקים מחנה. זה היה כמו לכבוש ראש גשר... בדומה לנורמנדי. ירו עליי מההתחלה. מסוקים התרסקו מסביבי. הייתי מבועת. זו הייתה הפעם היחידה שפחדתי בווייטנאם, ממש פחדתי". דה־מיל (למרות פחדיו) פיקד על חייליו באומץ ועוטר בכוכב הארד, שמקביל לצל"ש הרמטכ"ל בצה"ל. בנו, אלכס, הוא סופר, במאי ועורך סרטים. הוא גדל בלונג איילנד וקיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ייל ותואר שני בבימוי קולנוע מ־ UCLA.

הספר שכתבו השניים הוא בסך הכל מותח, מבדר ומהנה מאוד. כדאי.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על העריק