את ג'יימס בולדווין סופר אמריקני שחור שחי במאה שעברה 1924-1987 לא הכרתי עד כה. בשנה האחרונה תורגמו שלושה מספריו, לא דבר שבשגרה לגבי סופרים בכלל ובפרט לגבי סופר די אלמוני בארצנו. יש אומרים שהוא מגדולי הסופרים האמריקנים, אז יצאתי לבדוק אם יש דברים בגו.

סיפורים קצרים הם דרך טובה להכיר סופר שאני לא מכיר וכך אני נוהג בדרך כלל, אז לקחתי לידי את "הולכים לפגוש את האיש" קובץ סיפורים ששמו לקוח מהסיפור האחרון שבקובץ, סיפור מזעזע על לינץ' שעושים כושים בבן עמם למרבה ההפתעה.

בולדווין מעצם היותו כושי מספר מטבע הדברים על הכושים בשנות החמישים והשישים במאה שעברה באמריקה, על ניסיונם להשתלב בחברה הלבנה, על הגזענות ועל רצונם ל"פרוש כנפיים". מבין הסיפורים הטובים ראוי לציין את זה שעוסק בבחור צעיר שרוצה לממש את אהבתו למוסיקה אבל מוצאו מביא אותו בסוף אל "פי התהום". סיפור נוסף על בחור שחור שמחפש מקום לגור וחברו היהודי (שמרגיש בשותפות גורל) מסדר לו חדר בבניין דירות אבל כאשר מתגלה הדבר לבעלת הבניין, זקנה לבנה, היא דורשת שיפונה לאלתר. וגם סיפור על שני חברי ילדות שבו האחד מצליח בחייו האישיים והמקצועיים לעומת חברו שכשל ובא לעבוד אצלו, דבר שמוביל לטרגדיה.

זה קובץ סיפורים לא קונבנציונאלי, בולדווין נותן מבט ממקור ראשון על חייהם של הכושים ונדמה שהרבה לא השתנה במרוצת השנים וחבל. הוא נשמע אמין ,רגשני ודרמטי מה שנותן תחושה שמדובר בסיפורים אמיתיים. לא לבעלי לב חלש.

הולכים לפגוש את האיש
ג'יימס בולדווין
בספר זה סיפורים קצרים בהם מתמודדים הגיבורים עם היותם שחורים באמריקה. הם סובלים מגילויי גזענות, אפליה ומנסים למצוא את מקומם בחברה. חלק מהסיפורים מתרחשים באווירה כפרית חלק בעיר.
בשני הסיפורים הראשונים מתוארים חייו של ילד תמים.
בהמשך הספר יש גבר צעיר שמתמודד עם קשיים כלכליים וקושי להסתדר בחברה השמרנית הקשה והגזענית. באחד הסיפורים הגבר מלא בזעם,תסכול וכעס על מצבו.
בספר יש הרבה אלימות נגד שחורים וסביר להניח שבולדווין שהוא שחור חווה זאת על בשרו.
יש גם תשוקות גדולות, ריקנות, תסכול וכל מנעד הרגשות שחווה כל אדם. התרשמתי מהכתיבה של בולדווין שלא עושה לעצמו הנחות וחושף את אמריקה הגזענית וחסרת הסבלנות כלפי מי ששונה. בולדווין נולד בהארלם שבניויורק בשנת 1924 ומת בצרפת בשנת 1987. בשנות השישים היה פעיל פוליטית והיה חבר בתנועה לזכויות האזרח. הוא היה הומסקסואל וחי את מרבית חייו הבוגרים בפריז ובדרום צרפת.
הספר היפה הזה מעלה הרבה כאב ושאלות על מה זה להיות אדם שחור להרגיש זר בודד ועני.
לדעתי הספר הזה מעולה והוא מומלץ לכולם.
הספר יצא בספריית הפועלים את הסיפורים תרגמו מאנגלית זהר אלמקייס ויואב רוזן. יש בספר 222 עמודים.

עוד תרגום לעברית של ג'יימס בולדווין ומעולה שכך. ספר שהיריעה שלו מקיפה את ההתבגרות בתוך קהילה אפרו-אמריקאית דתית, את האימה (אין דרך אחרת לומר זאת) של להיות אדם שחור בדרום ארה"ב של שנות העשרים והשלושים, את ההווי של נשים וגברים שחורים צעירים בשנות החמישים והשישים שמצויים בסביבה לבנה ומקבלת (לעיתים רק 'מקבלת') בניו-יורק ובפריז ועוד. זאת אסופה נהדרת, עוצמתית וחשובה שיכולה ללמד איך אפשר לכתוב זהות אך לא ליפול למלכודות הרבות שיש בפוליטיקת זהויות.