ביקורת ספרותית על הולכים לפגוש את האיש מאת ג'יימס בולדווין
ספר טוב

---

את ג'יימס בולדווין סופר אמריקני שחור שחי במאה שעברה 1924-1987 לא הכרתי עד כה. בשנה האחרונה תורגמו שלושה מספריו, לא דבר שבשגרה לגבי סופרים בכלל ובפרט לגבי סופר די אלמוני בארצנו. יש אומרים שהוא מגדולי הסופרים האמריקנים, אז יצאתי לבדוק אם יש דברים בגו.

סיפורים קצרים הם דרך טובה להכיר סופר שאני לא מכיר וכך אני נוהג בדרך כלל, אז לקחתי לידי את "הולכים לפגוש את האיש" קובץ סיפורים ששמו לקוח מהסיפור האחרון שבקובץ, סיפור מזעזע על לינץ' שעושים כושים בבן עמם למרבה ההפתעה.

בולדווין מעצם היותו כושי מספר מטבע הדברים על הכושים בשנות החמישים והשישים במאה שעברה באמריקה, על ניסיונם להשתלב בחברה הלבנה, על הגזענות ועל רצונם ל"פרוש כנפיים". מבין הסיפורים הטובים ראוי לציין את זה שעוסק בבחור צעיר שרוצה לממש את אהבתו למוסיקה אבל מוצאו מביא אותו בסוף אל "פי התהום". סיפור נוסף על בחור שחור שמחפש מקום לגור וחברו היהודי (שמרגיש בשותפות גורל) מסדר לו חדר בבניין דירות אבל כאשר מתגלה הדבר לבעלת הבניין, זקנה לבנה, היא דורשת שיפונה לאלתר. וגם סיפור על שני חברי ילדות שבו האחד מצליח בחייו האישיים והמקצועיים לעומת חברו שכשל ובא לעבוד אצלו, דבר שמוביל לטרגדיה.

זה קובץ סיפורים לא קונבנציונאלי, בולדווין נותן מבט ממקור ראשון על חייהם של הכושים ונדמה שהרבה לא השתנה במרוצת השנים וחבל. הוא נשמע אמין ,רגשני ודרמטי מה שנותן תחושה שמדובר בסיפורים אמיתיים. לא לבעלי לב חלש.

» ביקורות נוספות של חובב ספרות
» ביקורות נוספות על הולכים לפגוש את האיש