ביקורת ספרותית על כמיהה שברירית מאת קורה ריילי
ספר לא משהו

---

הספר הזה הוא לא בדיוק כוס התה שלי.

הוא עוסק במלחמות מאפיה, אגו גברי וגם קמצוץ של אגו נשי בקטנה.

הספר מתחיל בפרולוג "לא תחמוד". סופיה התאהבה בדנילו- בחיר ליבה של אחותה סרפינה. אלא מה שסופיה היתה רק בת אחת עשרה. לימים הפנטזיות שלה הפכו למציאות והאביר על הסוס הלבן היה שלה.

כדי לדעת איך זה קרה, למה וכיצד הפנטזיה הפכה למציאות תצטרכו לקרוא את הספר.

לאורך הספר מתוארים מערכות היחסים בתוך המשפחה ומלחמת מעמדות במאפיה בין המשפחות מיאונה, מנסיוני ומולם רמו פלקון שגנב את סרפינה.

סרפינה מתוארת כדמות מושלמת בעיני כולם. העדרה הפך לסוג של זיכרון דהוי וצל. למרות זאת סופיה ניסתה לחכות אותה, היא אפילו העיזה וצבעה את שערותיה לבלונד כמו של סרפינה.

האם אפשר לנצח זיכרון? לא בטוח.

הפרק הראשון נפתח במשפט: "אני לא יכולה להתחתן איתך". זה המשפט שסרפינה אמרה לדנילו ביום האירוסין.

דנילו נותר שבור לב, עם אחות נכה, אב גוסס וללא רעיה.

האם דנילו יצליח להתגבר על מה שהוא איבד? האם סופיה תצליח להיכנס לנעלים של אחותה לאחר שסרפינה נגנבה על ידי רמו פלקון.

הסיפור מגולל על ידי סופיה ודנילו בפרקים לסירוגין. המחשבות והרגשות מובאים מנקודת מבטם של סופיה ודנילו של כל אחד ואחת בנפרד.

החלק הראשון של הספר נחמד החלק השני פחות והסוף צפוי.

בשורה התחתונה: רומנטיקה ומאפיה.

מומלץ רק לאוהבי הז'אנר.



לי יניני

הוצאת ספרים ספרות שנוגעת, רומן רומנטי, מאנגלית: שי סנדיק, 2020, 317 עמודים

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על כמיהה שברירית