אני עוד לא סיימתי את הספר. למען האמת- אני אפילו לא באמצע. וגם לא בשליש נראה לי. אני ממש בעמוד 97.
פעם ראשונה ששמעתי על הספר הייתה כשהייתי בת 12, כשאחותי הגדולה נכנסה בהתרגשות לחדרי וכמעט צרחה שהיא מאוהבת בסויר.
אני הסתכלתי עליה בחוסר הבנה מוחלט כי אני בכלל שיחקתי מיקמק עדיין. היא כמעט והכריחה אותי לקרוא את הספר הזה. היא הראתה לי את הכריחה,
קראתי את שם הספר, וחשבתי לעצמי; "אהבה למתחילים? איכס. לא תודה.". אחר כך היא הראתה לי את התקציר שגם לא הכי משך אותי. כלומר,
מה אכפת לי מעוד סתם רומן, שבו הם מתאהבים אבל היא נכנסת להריון והוא בורח? זה נשמע פשוט מדי ומשעמם מדי, בעיקר לילדה בת 12.
ושם בערך היא הפסיקה להציק לי לגבי הספר. אבל השנה פשוט קצת הפסקתי לקרוא, וראיתי את הספר שוכב במדף הספרים בסלון, ואמרתי לעצמי "טוב,
למה שלא אנסה.". אז לקחתי את הספר והתיישבתי בנוחות על המיטה. אני אתחיל בעובדה שיש שתי נקודות זמן בספר, וכל פרק אנחנו קופצים מהעבר להווה.
דבר שבילבל את המוח שלי בצורה קשה אבל עם זאת גרם לי להסתקרן לגבי מה יקרה בעוד 2 פרקים כי עצרו את הזמן וקפצו לעתיד.
אני לא אפרט פה על העלילה שקרתה עד איפה שקראתי, אבל אני יכולה לומר שאת האמת מאוד התעניינתי בעלילה-לא עלילה הזו.
רינה מצד אחד נערה כמעט טיפוסית שקל מאוד להזדהות איתה, ומצד שני היא כבר אמא לתינוקת מתוקה.
מצד אחד אנחנו רואים אותה כמישהי שרק רוצ לעזוב את העיר ומצד שני היא צריכה להישאר כי אין לה בחירה אחרת.
אני התחלתי לאהוב את הרעיון של נקודות הזמן, אבל לפעמים אני צריכה לבדוק מה כתוב מתחת למספר הפרק ("לפני" או "אחרי") כדי להבין
איפה אנחנו נמצאים חח.
טוב אז כמו שאמרתי, בקושי התחלתי את הספר. לכן אני אשתדל לחזור לכאן ולעדכן את הביקורת מיד אחרי שאסיים.
לא קראתי עדיין ביקורות אחרות, אבל אני לגמרי אעשה את זה עכשיו כי 4 בלילה ולמרות שיש לי מבחן במתמטיקה מחר אני חושבת שהספר הזה יותר חשוב
לי בזמן חופשת הקורונה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
