ביקורת ספרותית על כל המשפחות המאושרות - עין טובה # מאת אן פאצ'ט
ספר טוב

---

ברט קאזינס אמנם מחזיק במשרה נחשקת בפרקליטות המחוז, בעל ייחוס, מתגורר בפרברי אל.איי עם אישה וילדים אוהבים, אבל הבחור מסכן ואומלל. הוא מסכן ואומלל כי שלושת הסמרקצ'ים הקטנים לא נותנים לו מנוחה ורעייתו ההריונית מעזה ברוב חוצפתה לבקש ממנו להגיש עזרה. הלו! הוא זה שמביא את הבשר הביתה! איך *זה* בתור עזרה? הנשים האלה, אני אומרת לכם.
לכן ברט המתוסכל שלנו מחליט לבלות כמה שפחות זמן באזור המלחמה הידוע בכינוי "בית". בהתחלה הוא מספר לאשתו שהוא נשאר בעבודה כשבפועל הוא מסתובב בחוף ומתחיל עם בייבס מה-זה שוות, אבל כשהיא מתחילה לחשוד הוא חייב לנהוג בתושייה ולמצוא פתרון חלופי, אז הוא באמת נשאר בעבודה... כי הוא ליטרלי קנט איבן עם המשפחה שלו. בראבו.
נודע לו מקולגה שאיזה שוטר אחד עושה מסיבת הטבלה לתינוקת שלו. עכשיו עזבו את העובדה שברט בקושי מצליח לקשר את הפנים של השוטר ההוא לשם פיקס קיטינג. עזבו את זה שברט בכלל לא הוזמן למסיבה. הרעיון להופיע לא קרוא על סף ביתו של זר נשמע הרבה יותר מושך מיום שלם בחיק המשפחה (האימה! האימה!)
ברט עושה את מה שהוא מצטיין בו ושוב משקר לאשתו: "מה קרה לך? פיקסוש ואני לגמרי בסטיז. היינו ביחד בגן צילה, את לא זוכרת?"
הוא מגיע למסיבה ושם פוגש בבוורלי, האישה הכי יפה שראה מימיו. לידה סקרלט ג'והנסון נראית כמו קווזימודו, שלא לדבר על אשתו הכונפה. אולי קצת מביך שבוורלי ופיקס נשואים פלוס שתיים, אבל ברט הוא לא איש של מבוכה. הוא איש של שבירת קודים חברתיים - במהלך המסיבה הוא מנשק את בוורלי. הנשיקה האסורה תשנה את חייהם וחיי משפחותיהם לנצח. אוווו, ספייסי!

עד כאן החלק הסרקסטי בסקירה.
נהניתי מהספר וחשתי אהדה לרוב הדמויות (לא אתה, ברט). העלילה לא לינארית - יש קפיצות לנקודות זמן ומבט שונות, מה שהפתיע אותי בהתחלה והתחבב עליי די מהר. קווי העלילה מרתקים ברובם, אבל גם ההתפתחויות הבנאליות יותר נכתבו בצורה אינטליגנטית שגרמה לי לרצות לדעת עוד על הנפשות הפועלות ולתהות מה יעלה בגורלן. באופן אישי תמיד העדפתי ספרים כמו "כל המשפחות המאושרות", שמרכז הכובד שלהם הוא לאו דווקא העלילה, אלא הדמויות שמאכלסות אותם ועולמן הפנימי.

» ביקורות נוספות של זוהי לולו זוהי לולו
» ביקורות נוספות על כל המשפחות המאושרות - עין טובה #