ביקורת ספרותית על אשמה מאת יולנדה הירש סופר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 בנובמבר, 2020
ע"י לקרוא ברון - חנות ספרים


ספר שאהבתי. עלילתו מורכבת ויש בו הכל מהכל: דרמה משפחתית, מסתורין, פשע, אך בעיקר ומעל הכל: אהבה.
הספר מתחיל בבחורה שהגיעה לניו יורק, היא חדשה בסביבה וההומלסים שבתוכם היא התכוונה להיטמע לא אוהבים את זה כל כך. הם קוראים למשטרה ונייתן מוצא אותה עושה מדורה. מה היא שורפת? ממה היא בורחת?
מספר שנים אחר כך נייתן וג'ניפר נפגשים שוב, הפעם נייתן מחלץ אותה לאחר פשיטה על בית הבושת בו היא עבדה.
נייתן באותן שנים הוא אלמן ואב לתינוקת קטנה. הוא מכניס את ג'ניפר לביתו כמטפלת לתינוקת הרכה.
שנים אחר כך, הקורא מגלה כי נייתן וג'ניפר נישאו ומגדלים בנחת את שלושת ילדיהם: הנסיכה דיאנה וזוג תאומים חמודים: ג'ון ובילי.
את האידיליה המשפחתית שיצרו נייתן וג'ניפר, מפר קמרון. הנסיך על הסוס הלבן, או יותר נכון על האופנוע הכבד, שנכנס לחייה של דיאנה הנסיכה.
נסיך? ההורים המודאגים לא חושבים כך ועושים הכל כדי לשבור את הקשר בין האוהבים הצעירים. אבל אז קורה משהו שמשנה את התמונה. רוצים לגלות מה הופך את הכל על פיו? קראו וגלו בעצמכם. אתם תיכנסו יחד עם המשפחה הלא קונוונציונלית, לעולם שאינו קל לעיכול, אבל יכולה לומר בפה מלא שזה היה שווה את התהליך. מומלץ בחום.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גדי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
זה נכון.
לקרוא ברון - חנות ספרים (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
עצם העובדה שהתעורר כאן דיון שכזה זה כבר טוב.
Hill (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
גדי, רוב האנשים לא רואים דבר (או אדם) מלבד עצמם.
שקועים בייאוש הקיום התמידי שלהם, לא מסוגלים לראות מעבר למותשות האישית.
הלוואי ואנשים היו עושים יותר למען אנשים אחרים. כל אחד כפי יכולתו.
יפה שהיית מסוגל. זה לא מובן מאליו.
גדי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
לא צדיק. אבל אתה יודע כבן אדם, נמאס לי לראות אותם זרוקים ברחוב. אנשים שהחיים שברו אותם או שהם לא מסוגלים להתמודד.
זה כואב,
אבל יותר כואב בעיניי זה שזה כבר לא מזיז לאף אחד.
אתה יכול לשבת בבית קפה, לשתות בנחת. ומהעבר השני מישהו זרוק ברחוב.
זה הזוי.
בעיניי.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
גדי, סיפור מפעים.
צדיק כתמר יפרח.
לקרוא ברון - חנות ספרים (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
צודק מה שאתה מספר כואב מאד אבל כל הכבוד שניסית לעזור. מסתבר שבכל סיפור שאנו קוראים יש משהו מן המציאות. יתרה מכך לעיתים המציאות עולה על כל דמיון.
גדי (לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
פעם, אספתי נרקומנית מהרחוב כי לא היה לה מה לאכול ורציתי להביא אותה לבית כדי שהיא תתקלח אבל אישתי סירבה.
אז אני שילמתי עבור חדר במלון זול כדי שהיא תתקלח.
ודיברתי איתה, ניסתי לשכנע אותה שהיא חייבת להפסיק עם הסמים. אבל זה לא עזר.
בסוף היא נפטרה.
אבל כל פעם שיכולתי הייתי יורד עד לדרום העיר והבאתי לה אוכל. לפעמים לא מצאתי אותה.
את יודעת, לפעמים הייתי בוכה. הרגשתי כאילו זאת אחות שלי.
זה כואב מאוד.







©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ