ביקורת ספרותית על חיי אישה אוהבת מאת יאהרה סאיקאקו
ספר טוב

---

לאחר שנים ארוכות של מלחמות פנימיות ומאבקים, השתלט על יפן השוגון הגדול טוקוגאווה (דמותו שימשה השראה לג'יימס קלאוול בספר שוגון) והוא זה שגם סגר אותה למערב. התקופה הזו בה היתה יפן סגורה למערב, בין תחילת המאה ה-17 ועד למחצית השניה של המאה ה-19, נקראת תקופת אדו – שמה הקודם של טוקיו.

תקופת אדו מתאפיינת בפריחה תרבותית בתחומים שונים כמו תאטרון, ספרות, שירה, מוסד הגיישות החל אז להתפתח וגם תעשיית הזנות שעד אז היתה קיימת בפרופיל מאוד נמוך.

מכיוון שפסקו המלחמות הפנימיות במדינה, נשארו הסמוראים קצת חסרי תעסוקה והם היו בין אלו שגרמו לפריחה בתחום הזה. זו התקופה בה מתחילים לפרוח רובעי השעשועים בערים השונות. אף שרשמית אסור היה לזונות לפעול מחוץ לרובעים אלו, ניתן היה למצוא אותן גם בסביבות בתי מרחץ, ספינות שעשועים, פונדקים, מעיינות המרפא וליד מקדשים.

הסופר יאהרה סאיקאקו הוא בן המאה ה-17 והוא מספר לנו את סיפורה של אחת הנשים שעסקו אז בזנות מחוץ לרובעי השעשועים. בפרומו של הספר נכתב כך: " אירוטיקה ללא פורנוגרפיה, מיניות ללא גסות, רגשות ללא רגשנות, יצירת מופת שכל קורא חייב להכיר". אני יכול להסכים עם רוב הדברים האלו למעט הנושא של יצירת מופת. לא שמדובר בספר שאינו ראוי אך אין צורך להיסחף בהגדרות. זהו ספרון מענין, לא עבה במיוחד הנקרא מהר ואני יכול להמליץ עליו לכל מי שכמוני יש לו ענין בתרבות יפן ובהיסטוריה שלה. למרות שהספר כתוב היטב והתרגום מצוין, אני בספק האם מי שלא מחובר לנושא הזה ימצא בו ענין.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על חיי אישה אוהבת