ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 בספטמבר, 2020
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
שני נערים – חברים מינקות, בתולים על סף הבגרות, עירוניים, צאצאים לאינטלקטואלים בעלי זכויות יתר שיש לחנכם מחדש - מוצאים את עצמם בכפר נידח, באיזור הררי קרוב לטיבט, בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, במהלך "מהפכת התרבות" הסינית (לא יודעת אם היתה מהפכה, הרבה תרבות כנראה לא היתה שם).
הנערים האלה הם גיבורי הסיפור הזה: המספר בן 17 שני הוריו רופאים בבית חולים בעיר גדולה. חברו לואו, כריזמטי קטן בן 18, שאביו הוא רופא-שיניים מפורסם שנדון להשפלה פומבית ולמאסר עקב העובדה שהוא טיפל אישית בשיניו הכואבות של מאו וגם סיפר על זה. מסתבר שכל רמז לחולשה אצל המנהיג נחשב כחתרנות מסוכנת. שני הנערים הגיעו לכפר כה קטן, שיכול היה לקלוט רק שני "מתחנכים מחדש". התושבים היו כה בורים ועניים – וכמובן אנאלפבתים – שלא ראו מימיהם ספר ולא ידעו למה הוא משמש.
לא ידעתי כמעט כלום על מהפכת התרבות, וזה, בתמצית, מה שלמדתי: היא התרחשה בין השנים 1966 – 1976 (יחסית לזמן הקצר שהתחוללה, פגיעתה היתה רעה ובחלק מהתחומים בלתי הפיכה) מאו מצא את עצמו אחרי איזה כישלון, עם פחות מדי מההערצה המגיעה לו, לדעתו, הגה את הרעיון הגאוני להעביר חלקים גדולים מהאוכלוסייה – בעיקר צעירים משכילים אך לא רק – לאזורים כפריים. שם יעבדו את האדמה ויסודותיהם התרבותיים המנוונים יוכחדו כראוי. לא היה תאריך תפוגה לגזר הדין: בעלי יסודות קונטר-רבולוציונרים "קלים" יכלו לצפות לחזור למשפחתם אחרי כשנתיים-שלוש של עבודת-פרך. שוורים מועדים בעלי רקע אינטלקטואלי ולא-עממי, כמו גיבורי הסיפור, לא היו צפויים לחזור כלל למשפחתם. בעקרון הם שמשו אריסים/עבדים לכפרים אליהם הוקצו, כשהשוט מעל לראשם, פרט לתקווה לרַצות את עונשם ולשוב למשפחתם, היה "מינהלת המחוז" שמי שהגיע לידיה יכול לצפות לעינויים ונכות.
הייתם מצפים שהסיפור הזה יתרכז בהלם התרבותי שעובר על הצעירים, בעוול שנעשה להם, בגעגועים לחייהם הקודמים ולמשפחתם. זה לא הסיפור הזה. ביד קלה מתאר סיג'י את המציאה בה נתקלו הנערים במקרה – מזוודה מלאה תרגומים לסינית של ספרים קלאסיים מהספרות הצרפתית – בלזק, הוגו, דיומא, רולן – ובדרך המשעשעת בה העבירו את המציאה לרשותם. הסיפורים שהם קוראים מלמדים אותם את מה שלא ידעו – על אהבה, על מין, על התנהגות. הם מעבירים חלק מהסיפורים גם לתושבים איתם את חולקים את גורלם. במהלך הסיפור יש הרבה "חינוך מחדש" ולא רק הנערים מתחנכים.
סיפור קטן, משתמש בהומור, בסיפור אהבה, מתאר פיסת חיים בלתי-אפשרית ודי מחרידה בנימה אנושית, משעשעת וחיובית. זה לא שקשה למצוא פה תיאורים שקוראים מערביים יראו כדוחים, כאכזריים (לבעלי חיים ולבני אדם חלשים), כמו, נניח, ב"בלדות השום" של מו יאן, בן דורו של סיג'י, שעבר גם הוא תהליך דומה במהפכת התרבות. בניגוד לסיג'י שהיגר לצרפת, והפך שם סופר ותסריטאי, יאן נשאר בסין, נשאר קומוניסט וזכה בנובל.
יש המון סינים בעולם. אם הייתי נטולת פניות והוגנת הייתי צריכה לכבד את החלטתם לבחור בדרך בה הם רוצים לחיות ובמנהיג אותו הם רצו להעריץ, ולא למתוח ביקורת על מאות המיליונים שבחרו מנהיג ודרך שאינם מקובלים עלי. בוזו לי – אבל לא הצלחתי להתאפק...
1/2
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
Pulp_Fiction - שתהיה שנה טובה ומבורכת.
שנצליח להגיד בלב שלם "מעז יצא מתוק". |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, Huck.
לא דיברתי על דמוקרטיה. קטונתי. מה שאמרתי הוא שעמים - כמו יחידים - מחליטים איך יחיו והמציאות מלמדת שיש עמים המסכימים לחיות תחת שיעבוד. מה שמעניין במיוחד בסוגיה הזו היא ההיסטוריה שלנו: היו לנו כמה רודנים, נדמה לי, בעת העתיקה. היו לנו כמה שליטים נערצים שהפכו "מלכים" אז. אבל באופן כללי - העם היהודי התנהל אלפי שנים ללא שליט בשר ודם (למעט נציגים עלי אדמות...) והרקע שלנו אינו כולל שיעבוד לבריונים בדומה לעמים שהזכרתי. אולי "דמוקרטיה" אינה ברירת המחדל שלנו, אבל היא אינה נתפסת בעינינו כזרה להווייתנו. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
דובים שטורפים דובים
יש ויהיו בכל המישטרים.
הנסיבות הן האלה שקובעות את הבחירה. גם הסין היה מרד המוני בכיכר טיאננמן שדוכא באכזריות - אולי במדינה אחרת הממשלה הייתה מתפטרת. אז איפה פה הבחירה? ומדוע וישי זה אופרה אחרת? גם חלק ניכר לפחות מהעם הצרפתי תמך בפטן ולאבל שהנהיגו משטר דיקטטורי שהשתתף בפתרון הסופי - גם אם הייתה כאן "בחירה" הרי שהיא הייתה נסיבתית. כשדיברתי על יחידים התכוונתי שמי שמוביל תהליכי שינוי בחברות הם מעטי מעט מתוך החברה ועמים מצטרפים אליהם. אם אין תנאים לשינוי הוא לא יקרה. אגב גם על החברה האלג'יראית למשל אפשר להגיד שהיא "רק מסתגלת לשינוי". שנה טובה ומבורכת. |
|
|
Huck
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
יעל, תודה על סקירה מעניינת.
ארשה לעצמי להעיר בקשר לדיון שלך ושל pulp fiction, שאולי עלינו גם להיות זהירים באופן שבו אנו לוקחים כמובן מאליו את הדמוקרטיה שיש לנו או שיש בחברות דמוקרטיות אחרות. אני נוטה להסכים עם pulp fiction שהיווצרותן של הדמוקרטיות הליברליות, שקיימות בעולמנו זמן קצר למדי, היתה גם תולדה של צירוף מקרים ומעשי יחידים, ואני לא בטוח שהציבור שחי תחתיהן מחזיק בערכים דמוקרטיים מוצקים ומוכן להילחם עבורם. עד שלא תגיע שעת המבחן לא נדע לעולם מה תהיה הבחירה שלהם... |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
Pulp_Fiction - אני לא מאשימה אף אחד.
כמו שכתבתי - כל אחד בוחר את צורת החיים שהוא רוצה ומוכן לחיות (אני לא מדברת על יחידים אלא על עמים). זה מאד נכון שאחרי כל התמרדות רצינית - גם באנגליה וגם בצרפת, לדוגמה - הגיעו שנים של משטרים רודניים לא-יציבים (שת"פ עם הנאצים שייך לאופרה אחרת) וזו הדרך בה עמים מסתגלים לשינוי מהותי בשיטת המשטר בו הם חיים. ואני גם לא מדברת על דמוקרטיה (מה זה?) אלא על זכויות, השתתפות בשלטון ומידה כזו או אחרת של חלוקת המשאבים. ההשתתפות של עמים אחרים בדיכוי עמים חלשים מהם היא אותה גברת - הבריון משעבד את החלשים ממנו. אבל צאצאי הבריונים, אלה שהתנערו מהם בעצמם, מספקים את התירוצים לאותם עמים שממשיכים לחיות תחת השיעבוד של הבריונים. כל עוד עמים יחיו תחת דיכוי (והניסיון מלמד שבאותם עמים הדיכוי מתקיים גם בפנים, כשדוב גדול טורף דוב קטן וכו') הם ימשיכו לחיות באותה דרך, ולא משנה איך הם קוראים למשטר בו הם חיים. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
טוב, יעל
יש תהלכים ונסיבות היסטוריות שמתקיימות במקום אחד ובמקום אחר לא. אבל תהליכים דמוקרטיים מובלים בגדול על ידי יחידים, שזקוקים לצירוף מקרים היסטורי מאוד מסוים על מנת להתקיים. אני חש שיש במה שכתבת הטלת אשמה גורפת על העמים שכביכול "בחרו" לחיות תחת דיקטטורה.אני מזכיר שהצרפתים לאחר המהפכה המהוללת שלהם חיו כ-100 שנה כמעט ברציפות תחת משטרים רודנים כאלה ואחרים(שלא להזכיר את וישי ואת שת"פ שלהם עם הנאצים).
בריטניה עד המאה ה-19 למעשה התנהלה על פי חוקים סדיסטיים מחרידים ולמעשה גם היא הפכה דמוקרטית באמת(וגם זה נתון לפרשנות) רק לקראת המאה ה-20.שתיהן אגב השתתפו בדיכויו האכזרי של מרד הבוקסרים בסין בתחילת המאה ה-20 . בריטניה נושאת בתואר המפוקפק של המדינה הראשונה בעולם שהקימה מחנות ריכוז במחלמת הבורים ובכלל התייחסה בצורה מאוד "דמוקרטית" כלפי עמים ששיעבדה. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אני חושבת שזו בחירה, בהחלט, גם אם נראה שהמשטר נכפה על האזרחים. ההיסטוריה מלמדת שהמין האנושי התחיל בתור קבוצות משועבדות לבריון המקומי, ובריונים מקומיים משועבדים לבריון עוד יותר גדול. תהליך ההתפתחות של המין האנושי כלל התנערות של חלק מהעמים מהשיעבוד. התחילו בזה כנראה הבריטים שהשיגו סוג של "צדק" משפטי, המשיכו הצרפתים שהראו את הדרך לעמים רבים באירופה ובארה"ב, ואיפשרו לאנשים לצפות למידה מסויימת של בחירה בסגנון החיים ובזכויות. יש כמה עמים שבאופן קבוע מעדיפים להיות משועבדים: רוסיה (שהיתה לה נקודת יציאה עם התמוטטות בריה"מ אבל די מהר חזרה לחיקו החמים של הרודן, כולל סוג של פולחן-אישיות) וסין שההיסטוריה שלה מראה שמה שקורה עכשיו כבר קרה בעבר - אם כי בפחות אירגון ויעילות. ואגב התירוצים שאנחנו מספקים לעמים שבוחרים לחיות משועבדים - זהים לסין ולאפריקה, נובעים מרגשי-אשמה (ביזה וניצול על ידי לבנים, נניח) ואינם תורמים דבר לאותם עמים, שצריכים לשוב ולבחור בחיים כאלה או אחרים. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
סקירה מעניינת.
אם כי אני לא יודע עד כמה המילה "בחרו" נכונה כאן. הוא היה בזמן ובמקום הנכונים במדינה שנאכלה נבזזה ונוצלה במשך דורות על ידי המערב והיפנים, תחת שלטון עצמי לא יעיל.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, פרפ"צ.
התרבות הסינית - גם לפני היותה קומוניסטית - היא די זרה לי, למרות שאפשר למצוא נקודות דמיון (לאו דווקא מחמיאות) אלינו. כן, הם חיו תמיד תחת שלטון נוקשה, היו למעשה אריסים כבולים לתרבות פיאודלית שהמסורת הכתיבה את התנהגות הפרט ועל חופש או שיוויון לא היה מה לדבר. מנהיג המתמכר לפולחן אישיות ועם המרגיש נוח בפולחן כזה ראינו לא רק בסין או במזרח הרחוק בכלל - ראינו את זה ברוסיה וברומניה בפיליפינים ואלמנטים מזה אפשר לזהות גם במדינות הנחשבות דמוקרטיות. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, zek.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
חן חן, עומר.
אני לא יכולה לומר אם הספר היה טוב או שהוא גייס את אהדתי בזכות אלמנטים מיוחדים שהיו בו. מה שאני יודעת הוא שחוויית הקריאה שלי בו היתה ייחודית. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, חני.
לפעמים אני מנסה לדמיין את עצמי במקום אחר עם כללים שונים... בדרך כלל אני יוצאת מזה עם כאב-ראש... |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
נראה שהסיפור "מושך" לכיוון אחר מהצפוי.
יש ספרים נוספים על מהפיכת התרבות שתורגמו לעברית, כגון: "חיים ומוות בשאנחאי" של ניין צ'אנג או "ברבורי פרא" של רונג ג'אנג. בין האלמנים הבולטים במהפיכת התרבות הם ההוקעה של כל דבר שאינו סיני ושל כל מי שנחשב לבורגני וההלשנות שהפכו לדרך חיים, כולל הלשנה של ילדים על הוריהם שאינם "עומדים בתקן" הקומוניסטי. שטיפת המוח עבדה היטב והסתיימה בעצם רק עם מותו של מאו ומעצר "כנופיית הארבעה". הסינים היו רגילים לחיים תחת משטר נוקשה של קיסרים, ואחריהם תחת משטרה של המפלגה הלאומנית (גואומינדנג) בראשותו של צ'יאנג קאי-שק (ג'יאנג ג'יה-שה) שנהגה בעם ביד קשה, ולכן ראו במאו דזה-דונג סוג של מושיע. לאחר המסע הארוך שעשה מדרום סין לצפונה, תוך פריצת המצור של הלאומנים, כנראה האמינו בו גם כאל. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
יעל, תודה לך על הסקירה המעולה
|
|
|
עומר ציוני
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
אהבתי את בחירת הספר (העולם שהוא מתאר) וההתרשמות שלך ממנו. אגב - ספר טוב הוא זה שמצליח ליצור אצלך היזדהות כה גדולה שאת מתנצלת בגללה או מוכנה להלחם להגנתה... אז הספר טוב, כפי הנראה
|
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
מה פתאום לבוז לדיעה שונה משלך:)
מחריד כל ה - "חינוך מחדש" הזה...
עצם זה שבוחרים בשבילך מה טוב... יופי כתבת:) |
31 הקוראים שאהבו את הביקורת
