ביקורת ספרותית על חיים אלימים מאת פייר פאולו פאזוליני
ספר טוב

---

אנחנו זוכרים את פייר פאולו פאזוליני, בעיקר כבמאי קולנוע איטלקי מפורסם, שעשה סרטים "שערורייתיים" שהפכו בינתיים כבר לקלאסיקה. אבל רק כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה באקראי, התחוור לי פתאום שפאזוליני היה רב-כשרונות ואיש רוח! הוא התחיל את הקריירה האמנותית שלו דווקא כמשורר וכסופר. ספרי השירה שכתב כלל לא תורגמו לעברית. וגם ספר הפרוזה האחר שכתב לא תורגם מעולם. כשקראתי את הספר הזה, הבנתי כמה קשה היה למתרגם לתרגם אותו! כי הוא כתוב במקור האיטלקי ב"שפת רחוב" מאוד נמוכה שאין לה בכלל מקבילות בעברית... המתרגם עשה מאמצים כבירים לדעתי, למצוא בעברית כל מיני ביטויי עגה, שאולי יתאימו איכשהו, אבל התוצאה היא "ככה ככה" והמתרגם הוא הראשון שמודה בכך.
עלילת הספר עוסקת בתומאזו, שהוא נער רחוב, שגדל בפרברי עוני בעיבורה של רומא, בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. נער מהסוג שפעם קראו לו בארץ "פושטק" או "פושט" ובשפה של היום מן הסתם מתארים אותו כ"ערס"... אך כל השמות הללו הם "עדינים" לעומת המקבילה האיטלקית שלהם... וזו איננה כל התמונה, כי לעוני המתואר כאן בספר בתקופה ההיא אין (ולדעתי גם לא היה מעולם) שום מקבילות בארץ. עוני נורא של אנשים שברובם מובטלים ובורים שחיים בסלאמס איום של ביקתות וצריפים חרבים-למחצה, שורצי-עכברים ומשפחות מרובות ילדים שמשחקים בבוץ ואיש אינו משגיח עליהם... אנשים שלא רק שלא יודעים מה יאכלו היום, אלא גם שהבגד שהם לובשים על גופם הוא גם הבגד היחידי או הכמעט יחידי שלהם... ממשלת איטליה אמנם בונה להם שיכונים אבל גם בשכונות החדשות שנבנות, העוני המנוון הזה איננו משתנה בהרבה...
אין-פלא אם כך שתומאזו הנ"ל, לא רק שאיננו לומד בבית ספר, אלא שכל זמנו מוקדש למחשבה כיצד להשיג כסף בכל מיני דרכים; הוא וחבורתו ביחד ולחוד אינם בוחלים בשום גניבה, או שוד ואף במכירת גופם שלהם לזנות. הם גם מכירים היטב את כל הזונות המקומיות, מיקומן ומי הסרסור שלהן והכל תוך כדי אלימות נוראה כלפי אלו הפוגשים בהם העיקר שישיגו כמה לירטות – כסף שיאפשר להם לשתות בבארים, לעשן סמים, או ללכת עם מישהי לקולנוע... בתומאזו יש רגישות מסוימת אבל הוא נורא עסוק בלהראות לסביבה החיצונית כמה שהוא קשוח ו"גבר" ונורא חשוב לו מה יגידו עליו...
אלא שתוך כדי העלילה, קורים כמה דברים בדרך; הוא עובר תהליך רוחני, שתורמת לו מחלת השחפת שלקה בה (שאז הייתה חשוכת מרפא). הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית שהייתה אז מאוד פופולארית בקרב ההמונים באיטליה, משנה במידה רבה את התנהגותו - עד לסוף הטראגי...
הספר בנוי בצורה של אפיזודות שהוא גיבורן וקשורות בקשר רופף אחת לשנייה כך שנוצרת בכל-זאת עלילה ליניארית מסוימת. הספר מאוד קריא! הדבר היחידי שמעט הפריע לי הוא פשוט חוסר היכולת של התרגום להתמודד עם הגסויות ושפת השוק של הדיאלקט האיטלקי.
לספר מצורף בסיום מאמר מרתק לדעתי, של יצחק לאור על פאזוליני שמזכיר בין השאר את הדיאלקטים הגיאוגרפים השונים ש"מפוזרים" ברחבי איטליה. (איטליה כידוע הפכה לישות מדינית אחת רק בסוף המאה התשע-עשרה) פאזוליני עצמו לא האמין בשפה האיטלקית הסטנדרטית וטען שהיא "בורגנית" ואיננה מבטאת את העם האיטלקי. אבל ניכר בספר עצמו שפאזוליני איש-הרוח האינטלקטואל האקדמי, מכיר היטב את המעמדות התחתונים הללו וכמה עצוב לדעת, שהוא עצמו נרצח בנסיבות שקשורות במידה רבה למה שהספר מתאר. בכל אופן הספר הוא ספר טוב שאני ממליץ עליו.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על חיים אלימים