ספר מעולה
אין לו תחליף
יצירתי, מדויק, מרגש, מצחיק בטירוף
נהניתי מכל שנייה
מדהים לחשוב שהספר נכתב לפני כל כך הרבה שנים ויחד עם זאת הוא כל כך קרוב ומובן לאדם המודרני

אז ככה
לדעתי הספר לא מחדש במאומה מספריו הקודמים
מה שגורם ישירות לרושם רע
חוויית הקריאה של הספר היתה משולה בעיניי ללעיסת מסטיק שנגמר לו הטעם די מהר (הובה בובה למשל)
יחד עם זאת
מצאתי את עצמי מצטטת או נותנת דוגמא מספרו במקרים ביום יום, למשל הסיפור הראשון (פתאום דפיקה בדלת..) מצליח לתאר בצורה יפה בעיניי את האלימות הארצישראלית הכל כך יומיומית. גם הסיפור על עולם השקרים, אף על פי שגם הוא דומה ל5976 סיפורים אחרים, היה קרוב לליבי.

באופן כללי ספר טוב, הוא משך אותי מאוד.
יש בעייתיות בעיני בכיתה של גרוסמן
בעובדה שהדמויות שלו מדברות בשפה מאוד גבוהה ויחד עם זאת מאוד 'שכונתית'
והדבר יוצר אווירה לא אמינה לספר כולו
בנוסף- גם העלילה לא לגמרי אמינה (זהירות- ספוילר מתקרב):
במקרה אברם דיבר במכשיר הקשר אל אילן מבלי שהוא ידע שהוא מקשיב? במקרה התפוצץ הקו ההפוך לקו שבו נסעה אורה?
אולי זה האופי הציני שלי שלא מסתדר עם החופש היצירתי של סופר, המאפשר לו לחרוג קצת מגבולות הריאלי, אבל בעיני זה הרגיש טיפה מוגזם.
ויחד עם זאת- רעיון יפה, ישראלי מאוד ומרתק בתור סיפור.

עד בערך אמצע הספר הייתי אומרת שהכתיבה ממוצעת וסבירה. כשהוא מתחיל עם הקטע של המשאלות זה כבר נהיה בעיני די מטופש. ספר מוערך יתר על המידה. כפי שנכתב כאן בעבר- הקשר בין הדמויות לא אמין וגם לא רצונם להמשיך להיות ביחד. שני דברים בספר משכו אותי להמשיך לקרוא- אחד זאת האישה (הנורבגית?) של אחת הדמויות שבאמת מצליחה להאיר את המציאות המשמימה והשגרתית, והעובדה שהעלילה מתארת חברות בנים, על הדינמיקה העדינה שבתוכה, משהו די נדיר בנוף של הספרות הישראלית.

ספר יפה, כתוב בצורה נעימה וזורמת. באמת התרגשתי כשקראתי אותו. רק בעיה אחת- כבספרים רבים- הסוף לא משכנע.
דבר כזה יכול להרוס את חווית הקריאה לחלוטין .
ועדיין- ספר מקסים

המלך הלבן.
ספר חמוד מאוד, למרות שהמתואר בו מזעזע.
מדבר כאמור על ילד שחי במציאות של רומניה הקומוניסטית, והדבר משפיע קשות על ילדותו, בדרכים שהוא אפילו לא מבין.
הספר מחולק לסיפורים קצרים שיש קשר מסוים ביניהם, דבר שמוסיף לאווירה. בגדול הייתי אומרת שהספר שווה קריאה, הוא מאוד זורם ומהיר. כיף לקרוא משהו שנכתב מתוך עיניים של ילד.
הספר גם חושף מציאות שלא ידענו כל כך על קיומה- לעומת רוסיה הקומוניסטית לצורך העניין, שעליה דובר רבות.

אז ככה.
את 'פרפר' סיימתי לקרוא זה עתה, ומאוד אהבתי אותו. אפילו די מפתיע שאין פה עוד ביקורות אודותיו.
זה ספר אוטוביוגרפי, שמתעד את קורותיו של אסיר עולם שנמלט. משהו שמאוד התחברתי אליו אפילו אני- הצלחתי להינות מהתיאורים החריפים ומהרפתקאות שרייר גם אם אינני גבר חובב ערוץ axn או בעלת ג'יפ.
הוא כותב בצורה משכנעת, זורמת ולוקח אותך לשם יחד איתו. מומלץ, למרות שאין ערך מוסף יותר מדי עצום.

לכל מי שראה את הסרט אבל לא ידע אפילו שיש גם ספר-
באופן לא מפתיע, הספר יותר טוב מהסרט, מעביר את המסר בצורה הרבה יותר מדויקת.
המיוחד ביותר בספר הזה הוא השימוש המרובה בסלנג, שהוא למעשה מילים ברוסית.
הקורא שנתקל במילה ברוסית כל 5 מילים, בהתחלה מעביר למילון שבסוף הספר, אבל עם הזמן מתרגל להיות חלק מהאווירה השלמה של מה שהוא קורא לו "שפת נאדסאטים" (שפת בני הנוער), ויחד עם זאת אתה הופך להיות הרבה יותר קרוב לגיבור.
יתכן שדירוג של הספר ברמה הגבוהה ביותר הוא מוגזם, וזאת מהסיבה שבסך הכל הוא לא מרחיב יותר מהסרט, ואין ספק שחסרים עוד תיאורים, והרחבות ובשר לספר -מלבד המסר ( הצגת החברה העתידנית כיצורים אינטרסנטים חסרי ערכים בכל מישור שהוא).

שמחה להיות חלוצה ולכתוב ביקורת על הספר החריף הזה.
הספר מסופר מנקודת מבט של זקן, שמאס לראות מסביבו את כל הצעירים והצעירות יפי המראה ומתחיל, יחד עם חבריו, לטווח בהם. הוא עושה זאת- ספק בגלל קנאה, ספק אם מתוך אותה החוצפה שלהם להתייחס אליו כנחות. אבל מה שבטוח- הוא עושה את זה באהבה ותשוקה גדולה, והטווח העצום בבני הנוער מתואר בספר כחוויה יומיומית כמו טיול בגן הציבורי.
הכתיבה נעימה, יוצרת הזדהות שלך עם הקורא (דבר שאיננו ברור מאליו), ובאופן כללי שווה לקרוא, גם אם רק בשביל ליצור אצלך הזדהות עם השכן בן ה-70 הצולע שבבניין ליד, ולזכור שהוא הוא בעצם זה שהקים פה את המדינה.