ביקורת ספרותית על חלום בתכלת שחור מאת יפתח ספקטור
ספר מעולה

---

הספר "חלום בתכלת־שחור" מאת תא"ל (מיל') יפתח ספקטור (הוצאת כתר, 1991), הוא רומן שנכתב על בסיס חוויותיו של ספקטור כמפקד טייסת הקרב 107, טייסת מטוסי "קורנס" (פנטום F-4), במלחמת יום הכיפורים. ספקטור, אחד הבולטים והנועזים שבטייסי הקרב של חיל האוויר (שלזכותו נזקפו 12 הפלות), הוביל אז את הטייסת שלו בשורה ארוכה של תקיפות בשמי סוריה ומצרים.

גיבור הספר, בן דמותו של ספקטור, הוא סא"ל שאול טולדאנו, מפקד טייסת מטוסי "קורנס". סביב טולדאנו "משתוללת מלחמה. והיום שלו התחיל בהשכמה, כשהוא טס בראש תריסר מפציצי־קרב מטיפוס פנטום, "קורנס" בשפתו, מתגנב אתם נמוך ושקט וחודר לעומק מצרים ומגיע לפני עלות האור לשדה התעופה צביחה, והם מתנפלים בחמת רצח על השדה, והתבקעויות מאה פצצותיהם מאירות כמו הבזקי מצלמה את הקרקע ואת גחונות המטוסים המהירים" (עמוד 9).

טולדאנו נדרש להתמודד, לפקד ולהוביל את הטייסת בתוך המפולת הקשה שאליה נקלעה. ההלם שחוו טולדאנו ואנשיו בפרוץ המלחמה, כמו גם הבלבול העמוק שבו היה שרוי הפיקוד הבכיר של חיל האוויר. בשנים שקדמו למלחמה, על בסיס ההצלחה הגדולה במלחמת ששת הימים תכנן החיל תכנית מורכבת, הפעם בכדי להתמודד עם אתגר מערך ההגנה האווירית היעיל שרכשו סוריה ומצרים. הטייסות אומנו בכדי שיוכלו לפעול בתיאום מושלם בין מאות מטוסים וגובשה תפיסה מבצעית מקיפה.

והנה, כתב, "כשבאה השעה התנפצו הכלים, והפיקוד שולח את אנשיו לחטוף מפות ולרוץ מהר למטוסים, להניע ולזנק, נוסח "תפוס כפי יכולתך". בלי תדריך, בלי הכנות, מתוך זלזול גמור במאות הפרטים ההכרחיים לביצוע "אופרציה" מוצלחת?!" (עמוד 12).

על הטייסת של טולדאנו ועל הטייסת שבפיקוד אפי בן־דוד הוטל לתקוף את בניין המפקדה הסורית, בלב העיר דמשק. הטייסת של טולדאנו לא ביצעה את המשימה, משום שלא הצליחו לאתר נתיב בין העננים לעבר דמשק. בעודם טסים חזרה שמע טולדאנו בקשר כי אחרים כן הצליחו בכך. "מתבהר שזוהי הטייסת של אפי, הרי זהו הנווט האמריקני שלהם. ועכשיו אפי בעצמו נכנס לרדיו בקול פוקד, וטולדאנו יודע: אפי נמצא בדמשק! הוא והמבנה שלו תוקפים, מפציצים ומבצעים את המשימה. ואפי משלם את המחיר שהוא עצמו, טולדאנו, לא ישלם" (עמוד 83).

המבצע שתיאר ספקטור בספר אכן התרחש במציאות, כאשר מבנה שהוביל, שכלל שמונה פנטומים, נתקל בעננים שמנעו ממנו להמשיך לטוס לעבר דמשק. ספקטור החליט לבטל את המשימה (וספג על כך לימים ביקורת נוקבת), והכוח בפיקודו תקף כוחות שריון של הצבא הסורי ברמת הגולן. כמו בספר, גם במלחמה עצמה, מבנה מטייסת הקרב 69, שהוביל סגן מפקד הטייסת ארנון לבושין, אכן הצליח לתקוף את בניין המטכ"ל הסורי בדמשק. לבושין והנווט שלו עוטרו על אומץ ליבם.

באחד התדריכים במלחמה אמר טולדאנו לאנשיו: "מהטייסת שלנו אני מצפה ליוזמה וחשיבה, ולחימה – כאנשים! נגמר זמן ה־90%. אין יותר מספרים. אני מצפה מכולנו, שנבצע כל משימה עד קצה גבול היכולת שלנו. אני מקווה שנשיג 90%, 100%, אבל בכל מקרה ניתן הכול, ניתן כל מה שנוכל לתת. תהיה זו החלטתנו: עד קצה הגבול. כמה שרק אפשר. ונישפט אחר כך, רק אחר כך. על ידי הבית שלנו" (עמוד 140). ואכן, מאז ועד תום המלחמה נתנה הטייסת את כל שהיה לה לתת, עד הסוף.

ספקטור הפגין בספר כישרון ספרותי מרשים, שאינו נפוץ לרוב בקרב אנשי הצבא, והספר אף זכה בשעתו בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. התוצאה היא ספר חזק על המתח, הפחד והקשיים שחווה מפקד בקרב, שכתב מי שנחשב לאחת מאגדות חיל האוויר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על חלום בתכלת שחור