הספר נותן מבט מצויין על הסוציולוגיה של "השבטים" היהודים בישראל מבחינת הזהות שלהם. הדגש הוא על הניתוח של מצבם הנחות של החילונים, על התהליכים בשטח שמחלישים אותם (הדתה), ועל זרמי העומק של "החילוני-יהודי" שאיננו אלא כיסוי דק לסתירה פנימית או לקיטש. סוג הסתירות הללו קיים מראשית הציונות, אשר היתה תנועה חילונית שמטרתה פיתרון סוציולוגי (ולא דתי, ובוודאי לא משיחי) לבעיה של הזהות של היהודים החילונים באירופה של המאה ה-19.
המחבר שם על השולחן את המרכיבים היסודיים של החילוניות-ליברליות הקיימת בעולם מתקופת ההשכלה, ומראה עד כמה הם נעדרים מרוב השיח בישראל. מסקנה מעניינת היא, שבאופן מעשי אין תרבות יהודית בישראל שאיננה קשורה לדת היהודית. מצד שני, התפתחה תרבות עברית ובהמשך ישראלית - שהיא הליבה הראוייה לתרבות חילונית ישראלית.
רם פרומן מציע גם פיתרון מעשי - ובמרכזו חיזוק הערכים החילוניים, יצירת סימטריה חילונית-דתית, והפסקת ההתנצלות הבלתי פוסקת כלפי הדתיים ש"פוגעים ברגשותיהם" כל הזמן.
הספר הינו אקטואלי אך גם בעל פרספקטיבה היסטורית רחבה וחדה. מומלץ מאד גם כספר עיון, וגם לכל מי שהערכים הליברליים חשובים לו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
