ביקורת ספרותית על בית התה על פס המוות מאת דניאל אדלסון
ספר טוב

---

על הספר שמעתי בפייסבוק בקבוצת קוראי סטמצקי, התבקשתי לסקר אותו ואכן קראתי אותו. הסיפור מגולל את סיפורם של תרמילאים ישראלים שנלכדים בסופת שלגים על רכס האנפורנה בנפאל ולכל אחד יש מהם סיפור. שניים הם אחרי צבא דתיים, אחד הוא נווט בחייל האוויר יחד עם נווטת דתייה, הוא מאוהב בנווטת היא לא ממש בקטע של לצאת בכלל, ועוד בחורה חסרת ביטחון וזוג חמוד שיוצא יחד, ועוד שני עיתונאים שנקלעים לסיפור, ומסופר מנקודת מבטם וגם מנקודות נוספות של החברים. מאוד התרשמתי מהכתיבה אך גם מהסיפור, שהוא מושפע גם מסיפורים אמיתיים. אהבתי מאוד את הדרך של הדמויות והצלחתי להתחבר לכמה מהם, התחברתי מאוד לסתיו, וליעל העיתונאית ולשאר הדמויות, כל אחד הרכיב איזה משהו שכל צעיר חווה לאחר הצבא, או לאחר התיכון התחברתי פשוט לסיפור של הטייסת הדתייה, מבוסס על הסיפור של תמר אריאל. למרות שבאתי מהזרם הדתי, היה לי קשה להתחבר לדמות שלה, היא הייתה מורכבת וקשה למרות היותה מעניינת במהלך הסיפור, היו שם דילמות, והיה שם גם חברה ישראלית.
הסופר הוא גם עיתונאי במקצועו, והספר מבוסס על מקרים אמיתיים, ומוקדש לתרמילאים שנהרגו באסון, ייתכן ויוציא יצירה חדשה על הספר, יצירה טלוויזיונית נחכה ונראה.
מומלץ לתרמילאים, חובבי טיולים או לצעירים בעלי נפש חופשית.

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על בית התה על פס המוות