ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 29 באפריל, 2020
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
ראניון הגיע לניו-יורק כבוגר אחרי שנולד, חי ויצר לו מוניטין בערים ומדינות אחרות (בפואבלו קולורדו, בין השאר) לפי הסיפורים – הוא הרגיש והתנהג כניו-יורקי מלידה. קשה להבחין גיאוגרפית בין הקובץ הזה לקבצים אחרים שלו "ברנשים וחתיכות", "טיפוסים קשוחים" או "שמונה לאחד", למרות ששמו מרמז על פריפריה. האוסף מורכב מסיפורים ומקטעי עיתונות, בהם אחד שהפתיע אותי על שוטרים המפזרים התקהלויות סמוך לאחד המועדונים ושולחים את המתקהלים הביתה, לבידוד חברתי...
הייחוד בסיפורי ראניון גרר אחריו חקיינים [גם מתוצרת הארץ, כמו מנחם תלמי או בוקי נאה, שמילאו צורך של קוראים להתרשם – ממרחק בטוח - מהעולם התחתון, שהיה רחוק ומוכחש בתרבות המגוייסת-לטוהר שהיתה קיימת פה בזמנו]. סיפוריו המרתקים הכתובים בסיגנון ייחודי שפעו הומור, ציניות ותיחכום יחד עם אהבת-אדם (וגם הסתלבטות עליו.) יש פואנטה בכל סיפור – מפתיעה או עגומה או מצחיקה או כולן יחד. האנשים עליהם הוא מספר הם מהמרים, שתיינים, אוהבים נכזבים או פילוסופים בגרוש, חיים בחדרים שכורים במלונות בפרוטה ומחפשים "לעשות מכה" או לפחות לחלום על זה. זווית הראייה של ראניון היא קומית ומפתיעה והוא די בוטה כלפי נשים שלדעתו פשוט נולדו כדי למרר את חיי הגברים ולהצר את צעדיהם - במיוחד הבלונדיניות שביניהן. בתקופה בה הוא כתב גישה זו נחשבה לתקינה פוליטית...
בדרך כלל אני לא נותנת את הדעת על המתרגם. מבחינתי הוא כמו הלחשן בתיאטרון: כלי סמוי מהעין. אבל אליעזר כרמי, שתרגם את סיפוריו של ראניון, בין מאות תרגומיו, הוא סיפור מיוחד. הוא הצליח לבנות שפה ותחביר תואמים לשפתו הייחודית של הסופר וגרם לקורא להרגיש שהם טבעיים. הסיפורים תורגמו, כנראה, בשנות ה- 50 - 70 של המאה הקודמת, בתקופה סופר-טהרנית מבחינת השפה העברית (כולל חוקים קפדניים לשדרני הרדיו, תחשבו על זה כשאתם שומעים היום תוכנית "אישית" עילגת...) אנשים מכובדים לא השתמשו אז בסלנג שהיה ממש מוקצה. כרמי הצליח, נגד כל הסיכויים, לחבב על הקוראים את סיפוריו של ראניון למרות שהכילו סלנג, ותיארו טיפוסים שאינם שומרי חוק, בתקופה בה החוק היה חוק ואי אפשר היה לעבור עליו גם בצחוק.
כרמי היה מתרגם פורה ביותר: הוא תרגם כ-500 ספרים, בעיקר מאנגלית אך גם משפות אחרות. הוא "עלה" לארץ בגיל 7 ולא סיים את בית הספר העממי, כעדותו.
אני אוהבת את סיפוריו של ראניון. קראתי אותם פעמים רבות ואין לי כוונה להפסיק. אבל במקרה הייחודי הזה – כשרונו הלא-מוטל-בספק של הסופר מאיר גם את האיש שתרגם אותו לעברית.
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, Tamas
כן,מתאים לי לצחוק קצת בימים אלה (-: |
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
שערי בנפשך שמסיפורי בוקי נאה היו מפיקים מחזמר...:)
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, בת-יה.
אכן, מהרגע שנוצר החוק - כלומר משחר האנושות -אנשים עברו עליו. ההבדל שאני רואה הוא שבתקופות מסויימות עבריינים היו מוקצים ולא התפרסמו כסלבים. בניגוד לימינו, נניח, שעבריינים יכולים להוות מודל ואם יש להם גם כוח פוליטי - יכולים לצאת למלחמה בחוק ולשנות אותו בדיעבד. |
|
|
בת-יה
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה, yaelhar, גם אני אוהבת את ראניון.
אבל על החוק תמיד היה אפשר לעבור או "לעבוד". העניין הוא שאף אחד לא פירסם את זה. השוטרים מתוך בושה, והפושעים דאגו לזכויות יוצרים -:) |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, אושר.
אני מתרשמת שדווקא יש פה תרבות צעירים - לאו דווקא ממוסדת. מכל מקום הספר אינו עוסק בצעירים שבאותה תקופה היו הכי רחוק מאלה שהעולם היה שייך להם. |
|
|
אושר
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה yaelhar, במדינת ישראל אין תרבות צעירים.לפני עשור ויותר הפריטו מה שהיה תנועות נוער, וגם אז הסתכלו על אנשים צעירים שלא הלכו לשרת בעין עקומה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
חן חן Pulp_Fiction
לפי החקיינים כנראה רבים אהבו. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, חני.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
סקירה טובה.
בטח רבים מאוד אהבו אז לקרוא על כל הבנדיטים והפושטקים ;-)
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אז אם אתקל בו אחרי שהכל יעבור ונשוב לשיגרה
אזכור את הכישרון.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, בנצי.
דווקא העיבוד הישראלי ל"פינקס הקטן"הלך יותר לכיוון הרגשני שראניון התרחק ממנו. |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
שכנעת, נו.
|
|
|
בנצי גורן
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה יעל.
דיימון ראניון זו קלאסיקה. ולגמרי במקרה לפני כמה דקות שמעתי את פנקס הקטן...
|
35 הקוראים שאהבו את הביקורת
