ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 24 באפריל, 2020
ע"י עמית לנדאו
ע"י עמית לנדאו
סאגה משפחתית בעלת ממדים מיתולוגיים (שלא בכדי משובצים בה אזכורים לתנ"ך ולטרגדיה היוונית), המסופרת באופן עקיף ובמקביל מפיהן של מספר דמויות בנות שלושה דורות. גבר מאיים ומסתורי ללא עבר מגיע לעיירה קטנה במיסיסיפי בשליש המאה ה-19. הוא מופיע עם חבורת עבדים שחורים שיחסיו איתם אינם בהירים לגמרי, ומבקש להקים לו וילה מפוארת במרחק מדוד מהעיירה, להינשא לבת המקום ולהפוך למעין אזרח מכובד מן המניין. מזכיר אולי במידה את הרקע ל'גטסבי הגדול', אבל אין כאן מלנכוליה עדינה ומלוטשת בנוסח שנות ה-20 העליזות של פיצג'רלד: הרומאן של פוקנר ספוג באווירה כבדה של גאווה, עלבון, דם ומעמד. הוא עוסק באופן כואב ביחסים החברתיים והאישיים בין שחורים ובני-תערובת ללבנים, הן אדונים והן אלה שמכונים היום "וייט טראש". יחסם המחריד של אדונים לעבדיהם תואר כבר לעייפה, אבל מעניין היה לצפות מקרוב כיצד מביט "הזבל הלבן" בשחורים, החלשים בחלשים מהם, "לא בפחד ולא בחרדה אלא במין התנגדות עיונית". בסופו של יום, אם נחפש את הטעות הראשונית שהובילה לטרגדיה שמתאר הרומאן, נמצא אותה באותו טירוף של תורת הגזע, שעבירה עליה מהווה בעיני האדם הלבן הדרומי חטא שאין עליו מחילה.
הכתיבה יפהפיה, אבל אני מודה שאיתגרה אותי במורכבותה. המעברים בין הזמנים וכן דרך הסיפר שנעה לעיתים בין קרה ליכול היה לקרות, ואשר משאירה חללים עלילתיים ופסיכולוגיים רבים שמתמלאים רק בהדרגה, האטו מאד את קצב הקריאה שלי. זו הסיבה היחידה ש"גזלתי" מהספר את הכוכב החמישי שמגיע לו למעשה.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
סקירה יפה. המשפט בעל 1200 המילים לא נראה כספרות סבירה.
על פניו נשמע מעניין, אך אם זה דומה במשהו ל"זכרון דברים", זה כנראה לא בשבילי.
|
|
|
strnbrg59
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
פוקנר הוא הענק האינטלקטואלי
של המדינה הענייה והמפגרת מכול החמישים.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
ניסיתי פוקנר. לא הלך. ברברן.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
כל מה שקראתי של פוקנר אהבתי.
אבל הכל היה בתרגומים חדשים. החלטתי לא לקרוא את הספר הזה אלא אם יתרגמו מחדש. חבל לי לקלקל קריאה של סופר כזה בגלל תרגום שנתקע. |
|
|
עמית לנדאו
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
זה לא ממש תודעה. בוודאי לא כמו ב'הקול והזעם'.
לגבי המשפט הארוך, זה מעניין, אבל זה לא מה שהפריע לי. נדמה לי שהמשפטים ב'זכרון דברים' של שבתאי ארוכים יותר, ובכל זאת שבתאי היה לי קל יותר לקריאה. בהחלט יתכן שיש פה גם עניין של שפה: התרגום של אמציה פורת יפה אבל מיושן וגבוה קצת, בעוד שהעברית של שבתאי נקיה ומודרנית יותר. |
|
|
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
נשמע פוקנרי טיפוסי ונפלא. תודה, עמית.
|
|
|
strnbrg59
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
בספר הזה נמצא המשפט הארוך ביותר
שבכול הספרות בלשון האנגלית. משהו כמו 1200 מילים. וזה מצביע על הסגנון הכללי, שהוא לדעתי בלתי קריא. אולי הוא פחות גרוע בתרגום העברי.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
זרם התודעה?
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
