הספר הראשון בסדרת הספרים האהובה של ליאת רוטנר.
בספר הזה אנחנו מבינים הכול מהתחלה על החבר'ה של פנימיית מאור.
איך חבורה של נערים כה שונים הצליחו ליצור קשרים? שאלה מסקרנת, כל אחד בא מבית אחר, וחלקם אפילו קשורים בקשרים קודמים שהם עדיין לא מודעים להם.
לאט-לאט מגלים מכרים משותפים או קווי דמיון אחרים.
חלקם תלמידים טובים וחלקם כמו איתי מצחיקנים ששונאים ללמוד.
מה השהות בפנימייה תוציא מכל אחד מהם?
מהר מאוד החבר'ה תופסים את התפקידים הידועים: יש את הנערה המפונקת שהביאה לפנימייה את כל הבית, את הטום בוי שפחות יודעת להיות ליידי, את הילד כאפות שמנסה להיות יותר לוחמני, את הבחור השקט המצודד שלא ממהר להחליט מי תהיה בת זוגו מבין כל המחזרות...

מהר מאוד הם ייתקלו גם בבעיות המעיבות על החלומות והשאיפות להצליח בתחום הפרסום:
קובי יצטרך לדעת לעמוד על שלו מול גורמי סמכות, נועה התמימה תצטרך להבחין שבנות כמו אלינור הן לא בדיוק מה שהן מציגות, תומר יצטרך להסתדר עם אביו, ושירן תצטרך להתמודד עם הצקות.

אם לומר את האמת, לא היה סיכוי שהייתי קוראת אותו על דעת עצמי, למרות שאני מאוד פתוחה לספרים חדשים. את הספר קראתי במסגרת הסכם עם חברה שלי. כשגילינו שיש לנו מעט מאוד ספרים משותפים שקראנו, החלטנו שכל אחת תתן לשניה שלושה ספרים אהובים עליה שהשניה חייבת לקרוא. אני נתתי לה את שלושת המוסקטרים (מקוצר), כלבם של בני בסקרוויל וצ'רלי והשוקולדה. היא לעומת זאת נתנה לי את כל סדרת קיץ אחד ביחד. (כדי שיהיה מעניין קבענו הקצבת זמן, אבל זה לא קשור).
ועכשיו לשאלה הגדולה: למה דירגתי רק "בסדר"? יש לי מספיק נימוקים כדי לכתוב מאמר שלם, אבל נתעלם מהם.
נימוק ראשון - מה מיוחד בספר? עוד ספר על חבורת נערים שנדחפים למקום אחד ומתיידדים. מה העניין הגדול?
נימוק שני - יותר מדי דומה לטלנובלה! הספר כולו הוא טלנובלה כתובה. אחרי חצי דקה של מחשבה, בלי אפילו לקרוא את העטיפה האחורית, הצלחתי לומר לחברה שלי את כל האירועים החשובים בסדרה.(זה לא עניין גדול, העניין הוא שהכל היה נכון!)
אבל הספר לא כל כך גרוע, יש בו כמה נקודות אור. העיתון למשל. והדמויות של דניאל ואחותו. הכתיבה די קולחת, למרות שהסלנג המוגזם שמשולב בה משגע. אני חושבת שהספר הזה הוא ספר לשעות שבהן אני משועממת עד מוות, שעות שבהן אפילו שינה משעממת אותי, אז הוא יכול להיות נחמד.

ספרנית ארורה שכמוך! איך בגדת בי כך? חשבתי שיש לך טעם טוב בספרים!
ברצינות, אין לי מושג מאיפה אנשים מקריצים את הביקורות האוהדות, אז אני קוטעת את הרושם הטוב שיצא לספר כאן ועכשיו.
הרשו לי להאיר את עיינכם אך כך לא נראים חיי בני הנוער בימנו, ואני יודעת כי אני בת נוער בימנו.
תתרחקו מהספר הזה, הוא לא שווה את הזמן היקר שלכם (שאתם יכולים להקדיש למטר שיעורי הבית שהמורה המעצבנת למדעים המטירה עליכם ולנסות לתכנן עם חבריכם את ההינתנקשות בחייה) הוא לא שווה את העצים שנכרתו בשבילו אתם יודעים מה? עזבו! הוא אפילו לא שווה את המאמץ של להפוך את העמוד.

יש לי מילה אחת לומר על הספר הזה, זבל ספרותי. ספרותי אמרתי? סליחה, אני מתקנת - זבל שמרחו אותו על 200 עמודים ויותר של ייאוש ושיעמום. באיזשהו שלב אני אמרתי זהו! אני מתנגדת להמשיך לבזבז את זמני היקר בקריאת הזבל הזה ומתחילה לתכנן את ההיתנקשות בחייה של המורה למדעים. הדבר בעיקרי שהפריע לי בספר הוא השיעמום שבקריאתו. אתה קורא את המילים ולמרות זאת אתה לא מבין אותם. אתה קורא מילה מילה בלי לנתח את המשמעות שלה ובלי ליצר את הקסם שכול ספר טוב או ממוצע אמור להפיק.

הקריאה שלו הייתה הדבר השלישי הכי משעמם בעולם :
רשימת הדברים המשעממים בעולם מאת " angel
1. שיעורי בית
2. אמא שלי
3. קיץ אחד ביחד
4. סדרת הטלווזיה "החממה"

הרשו לי לתת לכם טעימה מהזוועה הידועה בשמה השני "קיץ אחד ביחד"

ונתחיל ב (טאם טאם טאם מתח..) נועה!!
אז אנו חוזרים עם פרחת החורש, הנפוצה בספרים אמרקאים ובספרי ערפדים, נועה!
הכול מתחיל בתיאור שבו היא יוצאת ממכונית ורודה נוצצת עם בגדים וורודים מכף רגל ועד ראש.
זה ממשיך שהיא רואה את תומר חתיך הספר ומתאהבת בו.
ואחר כך, שאיתי מזמין את הבנות לחדרו היא מתמוגגת וחושבת "הזמנה לגן עדן" תגידי מישהו אמר לך שאת מלחיצה?
אתם בטח הבנתם את סיפורה של נועה אז נעבור לדמות הבאה

איתי - הערס הנפוץ
כבר מההתחלה אנחנו שמים לב לטמטום הבוקע מן הנער הזה.
זה מתחיל כאשר הוא צורח באוטבוס "יאללה, אם אנחנו הולכים לבלות פה קיץ שלם אז כדי שנחבר לפחות" שלא נתקל בתשובה, הוא צורח שנית.
זה ממשיך כאשר הוא רואה את הפרחה הנפוצה נועה ונחשו מה? הוא נדלק עליה
יש גם כמובן את הקטע בו הוא יורד על המורה המסכנה.
הבנתם? מעולה נמשיך

תומר! החתיך של הספר
אדיש, חתיך , מסתורי , בנות נדלקות עליו על ימין ועל שמאל.. מצלצל מוכר? כי זה הוא תומר!
הוא בא ממשפחה עם בעיות אבל למרות זאת תמיד השתלב בחברה וגרר אחריו קבוצת בנות.
איזה קיצ'יות האא? דמות שמאוד נפוצה בסדרה המוכרת לנו "יומני הערפד" ו-"בני האלמוות". רק שהוא לא על טיבעי.

שירן
דמות לא אמינה בשיט. הסופרת כתבה שהיא מתעניינת במדע ולבדה חקרה את יסודות האטום והתעופה... פשש..
אהה.. שכחתי להזכיר שהיא בת 12? דמות לא מציאותית ולא אמינה.

קובי
חנון הסיפור, הילד הטוב ובלה בלה בלה...
אתם בטח מכירים את הכייס שלו.

ענבל
אין לי מה לומר על הדמות הזאת... סתם ילדה שיטחית ומעצבנת..

כפי שאתם רואים כמעט כול הדמויות פה או לא מציאותיות או צפויות מדי.
הספר מאוד לא מומלץ ואם יש טיפת בינה בקודקודכם תתרחקו ממנו ואל תקשיבו לספרנית!

אני אוהבת את הספר הזה D:
קראתי אותו בפחות מעשרים וארבע שעות.
ו...
זהו, אני לא יודעת ממש מה לכתוב. אני פוחדת שמה שאני אכתוב יהיה פחות טוב מהספר.
ארבע מאות שישים עמודים של הנאה, בלי קטעים משעממים, בלי מריחות, וואו!
הרבה זמן לא קראתי ספר כזה.
סיימתי אותו בצער רב,
ומה שאני יכולה להגיד -
זה שזהו, כן, ככה זה, בלי הרבה עומק, בלי הרבה סיבוכים, בלי עלילה מורכבת -
זה פשוט ספר שכיף לקרוא :)

מה שמיוחד בספרים של רוטנר זה שהם בדרך כלל לא זכאים לחמשה כוכבים. הם סוג של מחברת חירטוטים, עם ספורי נוער קלילים וסטנדרטיים לחלוטין. בלי עלילה פורצת דרך, דמויות יותר מידי מורכבות או כתיבה עשירה ומענגת. לא משהו שהייתי מתעכבים עליו יותר מידי, או שתיקחו ממנו הגיגים עמוקים לחיים.

אבל מצד שני, הם מתוקים. כולם. אחד אחד, ובמיוחד הספר הזה. הם כתובים בחינניות מתוקה וכובשת, עם דמויות שמתחשק לחבק כמעט כל שני עמודים.

אז נכון, הם לא זכאים לחמישה כוכבים. לפעמים גם לא לארבע. אבל אם היינו מעניקים כוכבים לספרים לפי מידת החיוכים שהם יצרו במהלך הקריאה, ועל פי ההנאה שהם גרמו לנו - גם אם זו הנאה בוסרית ובסיסית – הספר הזה היה קוצר בקלות חמישה.

הספר מספר על 6 נערים שנשלחים לפנמיה ל30 ימים.
הספר נהדר אבל אתה יכול לדעת מה יקרה בסופו של דבר.
כשאתה קורא אותו אתה מתנתק מהעולם ונכנס לתוך הספר.
הספר מומלץ.

*נא לא להגיד לי שאני מדברת בשפה בוטה ... כי הספר הזה הוא מהספרים האלה שגרמו לי לתעב ספרים!

ספר גרוע זה לא מילה מספקת לתאר את הזבל הזה שהסופרת בגרוש הזאת כתבה (אני בטוחה שהיא כתבה את זה תוך כדי שחרבנה בשירותים כי הספר הזה הוא חרא).
למה ? אז ככה

חסרונות:
1. כולם שם בני טיפש עשרה שחיים בסרט שהם הכי מגניבים בעולם.
2. כול העלילה היא ככה:" ואז קניתי קולה, ואז היה מגניבוש, ואז הסתכלתי על תומר, ואז היה מגניבוש" ברצינות מה הקטע?
3. כול אחד שטחי לגמרי והם מתאימים אחד לשני. ואחרי הכמה עמודים הראשונים יכולתי כבר לדעת מי יהיה זוג של מי.
4. הספר כול כך משעמם שהכרחתי את עצמי לקרוא עד הסוף.
5. עלילה חלשה ואיטית ברמות! גורמת לי לחשוב על כמה שהחיים של אנשים עלובים אם זאת העלילה בחיים שלהם. (תודה לאל שזאת לא העלילה בחיים שלי)
6. הדבר הכי מרגש שקרה לכול אחד שם זה שנשפך אליהם פחית קולה או משהו כזה.

דברים חיוביים:
אין

בקיצור אם הספרנית מציעה לכם לקחת את הספר הזה ... תברחו!!!!!


--- סליחה אם פגעתי במישהו-----

ספר מאוד נחמד.
אני זוכרת שראיתי אותו אי שם על המדף, נטוש אחרי שכבר קראו אותו.
טוב, חשבתי, זה כנראה ספר יפה.
אני צדקתי.
קראתי אותו תוך פחות משבוע.
הדמויות לא היו מקוריות או מיוחדות אבל הצלחתי להתחבר אליהם, לסיפורים שלהם, וכמובן כשאני נזכרת באלינור אני חושבת על אותו משפט תמיד:
"אין אנשים רעים. יש אנשים שרע להם."
היה ברור שכל השישה יתחברו, היה ברור שהם לא יעזבו ובדרך היה ברור שהרבה מאוד יקרה.
מדהים ויפיפה. לא הייתי מצפה לפחות מזה.

כבר עברו כמה חודשים מאז הספר ההוא, אבל לפעמים אני עוד נזכרת בו ומחייכת לעצמי.
ממומלץ מאוד למי שאוהב סיפורי נוער ואהבה :)

כאן נגמרת הביקורת שלי,
מייטי ♥

זה ספר פשוט מהמם! הוא ממש מתאים לבני נוער. הוא כתוב בשפה קלילה ומצחיקה ומביע בדרך הכי יפה\חמודה\ומצחיקה שיש את חיי נוער בפנימיה!
אני ממליצה בחום על הספר הזה!
לדעתי ההמשך של הסדרה קצת התפספס... הוא יפה אבל הוא מדבר על כל מיני נושאים מלחיצים...
לי אישית זה לא כ"כ התאים...
מקווה שתהנו לקרוא את הספר הזה!