ביקורת ספרותית על המשפט (שוקן, 1966-1975) מאת פרנץ קפקא

---

"המשפט" של פרנץ קפקא פורסם בשנת 1925 לאחר מותו (הספר נכתב בין השנים 1915-1914).
מן הסתם מישהו העליל על יוזף ק', שכן בוקר אחד נעצר על לא עוול. הטבחית של גברת גרובך, בעלת הפנסיון, שהיתה מביאה לו את ארוחת-הבוקר מדי יום, בשעה שמונה בערך, לא באה הפעם. דבר כזה לא קרה אף פעם. ק' המתין עוד שעה קלה, ראה מן הכר שלמראשותיו את האשה הזקנה, שגרה בחדר הנשקף אל חדרו, מסתכלת בו בסקרנות, שלא כהרגלה, אבל לאחר מכן נעורו בו תמיהה ורעב כאחד, והוא צלצל בפעמון. מיד דפקו, ונכנס איש שעד כה לא ראה בדירה זו, דק-גו היה ועם זאת בעל מבנה מוצק, הוא לבש בגד שחור הדוק, שבדומה לחליפות-מסע היה מצויד בקפלים,כיסים,אבזמים כפתורים ובחגורה, ולכן נראה שימושי מאוד, הגם שלא היה ברור למה כל אלה משמשים". (ע"מ 5, מעצר; שיחה עם גברת גרובך; ולבסוף-העלמה בירסטנר). העלמה בירסטנר מטלוננת שמעצרו של ק' מפריע לה (לישון). גברת גרובך תשאיר את יוסף ק' רעב עם דבר מעצרו. אנשים המכירים את יוסף ק' (הדוד לני) מפנים אותו לפרקליט שינסה לחלץ את יוזף ק' מהדיסטופיה שהכין קפקא.
"תלונות להנהלה לא יועילו כהוא-זה כהוא-זה, ועם זאת נאסר על עורכי-הדין באיסור חמור או לשנות משהו בחדר על חשבונם-הם. ואולם יחס זה אל עורכי-הדין, נימוקו בצדו. הכוונה היא להרחיק ככל האפשר את הסניגוריה, להעמיד הכול על הנאשם עצמו". (ע"מ 112). עו"ד של יוזף ק' חסר עצות. הצייר עליו הולך הגיבור ינסה למצוא מוצא אפשרי למצבו העגום של יוזף ק'.
"העיקר הם תמיד קשריו האישיים של עורך-הדין, הם מכריעים בערכה של הסנגוריה"
"הצייר קירב את כסאו אל המיטה והמשיך בהנמכת קול:
"שכחתי לשאול באיזה סוג של זיכוי אתה מעוניין. האפשרויות הן שלוש:
זיכו ממשי,זיכוי למראית-עין וסחבת. זיכוי ממשי עדיף כמובן, אלא שאין לי שום פתרון מסוג זה. לדעתי, בכלל אין אף אדם יכול להשפיע על זיכוי ממשי. מסתבר שבעניין זה עשוה להכריע אך ורק חפותו של הנאשם. הואיל ואתה חף מאשמה, ייתכן באמת שתוכל לסמוך על חפותך בלבד. כי אז אינך זקוק לא לי ולא לעזרתו של אף אדם" (ע"מ 146). יוזף ק' שהיה בנקאי צעיר ומבטיח נשאר חסר עצות. לא העו"ד, אלה דוקא איזה צייר יודע מה יש לעשות.
"הצייר ישב שרוע אל כסאו, כתונת הלילה פרומה לרווחה, ידו האחת תחובה והיא מחליקה על חזהו ועל צלעותיו. "סחבת", המשיך הצייר, ובהה רגע כנגדו (..) סחבת פירושה עיקוב מתמיד של המשפט (..) כדי להשיג זאת חייבים הנאשם ועוזרו, אך בעיקר עוזרו, להימצא ללא ערף במגע אישי עם בית-המשפט. (ע"מ 153)
הפרק השביעי (עורך-דין;תעשיין;צייר) הוא הפרק האופטימי בדיסטופיה הקפקאית:
"הצייר גרר מתחת למיטה ערימת תמונות לא ממוסגרות, מכוסות אבק סמיך כל-כך, שכאשר נשף בעליונה שבהן להסירו והתערבל לפניו ענן אבק עד כדי השתקנות. "נוף בתב", אמר הצייר והגיש את התמונה לק'. זו תיארה שני עצים קלושים, העומדים מרוחקים זה מזה, בעשב כהה.ברקע נראתה שקיעה חמה ססגונית. "יפה", אמר ק', "אקנה אותה". בלי משים קיצר ק' בדיבור, ולכן שמח להיווכח שהצייר, במקום להיעלב, הרים תמונה נוספת. "הנה תמונה משלימה", אמר הצייר. ייתכן שזאת הייתה כוונת הצייר, אך לא ניכר שום הבדל בין תמונות- כאן כמו שם אותם עצים, אותו עשב, אותה שקיעה. אבל זה לא היה חשוב לק'. "נופים יפים", אמר, "אקנה את שניהם ואתלה אותם אצלי במשרד" (ע"מ 156).
כמה שיוזף ק' התרשם מהצייר, הוא יפטר את עו"ד ויעביר את הזמן בפאב עם הסוחר בלוק והלצרית השרמנטית לני. לפני שקפקא יגלם את היעוד הדיסטופי של הרומן, יתודה יוזף ק' בפני כומר בפרק "בקתדרלה" (הכומר אומר ליוזף ק' שאין לאן לברוח...).
"כדי שלא לחשוף את ק' לקרירות הלילה ללא תנועה, נטל אותו מתחת לזרועו והתהלך עמו מעט הלוך ושוב, בעוד האדון האחר, תר אחרי מקום מתאים במחצבה.(..) "אבל הוא לא עשה כן, אלא סובב את צווארו, החופשי עדיין, לכאן ולכאן והביט סביבו. לא היה בכוחו לעמוד בכל הנסיונות ולא לפטור את הרשויות מכל מלאכתם;
(ע"מ 218, "סוף").

"המשפט" הייתה לדיסטופיה שהמציאה את הז'אנר. כמו שחני כתבה, העלילה מוליכה את הפקיד יוזף ק' במבוך שסופו חתום מראש.
אני יסיים עם תמצית חייו של קפקא (פקיד שלא זכה לפרסום בחייו וילדותו הייתה בצל אביו המתעלל):

https://www.youtube.com/watch?v=g4LyzhkDNBM&t=516s

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על המשפט (שוקן, 1966-1975)