ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 4 במרץ, 2020
ע"י אלזה
ע"י אלזה
כשסיימתי את הספר הזה, נפרדתי מידיד חמוד, נפרדתי מהאי קורפו לשם ברחו ג'ראלד דארל בן ה 10 ומשפחתו מהחורף הקר באנגליה.
כאוהבת בעלי חיים שמצליחה לא לדרוך על נמלים בקיץ ועל חלזונות בחורף, היה תענוג לקרוא על סיוריו ומעלליו של ג'ראלד בעקבות בעלי חיים מגודל מקרוסקופי בגזעי העצים או בתעלות המים והבריכות הטבעיות שלחוף הים ועד לאלבאטרוס ונחשי המים הגדולים.
נחמד היה להכיר את משפחתו החביבה כולל המהומה והעצבים שהוא גרם להם עם שלל בעלי החיים שהוא גידל בחדר מיוחד ושתמיד הסתובבו ברחבי הבית, להכיר את הכלב רוג'ר שתמיד ליווה אותו, וכן את האיכרים ושלל הטיפוסים שהוא פגש.
הכל בלשון עבר כי מי שקורא את הביוגרפיה שלו יכול להבין שהם גרו בקורפו 4 שנים ולבסוף חזרו לאנגליה, כי מה לעשות הילד צריך לקבל חינוך כמקובל ולא רק עם המורים הפרטיים שמצאו לו שהיו טיפוסים בפני עצמם.
"בחוץ היה האי כולו רצועות וטלאים של שחור וכסף באור הירח. הרחק למטה בברושים החשוכים, היו הינשופים קוראים נחמות זה אל זה....עץ המגנוליה התערפל מעל הבית ענפיו עמוסי פרחים לבנים שנראו כמו מאות השתקפויות זעירות של הירח וניחוחם הכבד המתוק נתלה בעצלתיים על המרפסת". כך בוחר דארל להיפרד מהאי קרוב לסוף הספר.
פשוט נפלא
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלזה
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
תודה לכל המפרגנים
|
|
|
אדמה
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
שכנעת אותי
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ספר מקסים שנקרא בעבר הרחוק ויקרא שוב.
|
|
|
משה
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
זכור לי מהילדות כקריאה מאוד מהנה.
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
לחיות עם הטבע בהרמוניה זה מעורר אמפטיה.
אבל כך צריך בהחלט.
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
