בכל המקרא (בתנ"ך) אין איזכורים של גיור כלל. ומנגד יש את זה על דרך השלילה "מי לא ראוי לבוא בקהל ה') למשל -"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם". או זה וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. ויש עוד דוגמאות. בל נשכח שהתורה שבכתב מקצרת ככל האפשר ואת הפרשנות נותנים חז"ל. למשל "משפט המלך" שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ *מִקֶּרֶב אַחֶיךָ* תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ *לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי* אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. הרי ברור מאיליו, למשל שרות המואביה לא יכולה הייתה להינשא לבועז כל עוד היא נכריה, במיוחד לאור העובדה שאצל העם היהודי, הייחוס הולך אחר האישה, ואיך דוד המלך שהוא מצאצאיה יכול להיות מלך. כנ"ל אצל דוד עצמו ומעכה בת תלמי יש לא מעט פסוקים בתנ"ך המדברים על גרים כמו זה למשל וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַ-ה' כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה. הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם. ויש עוד בספר דברים (לגבי שבעה עמים) "...וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. (ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ." יש עוד אבל היריעה קצרה. בשולי הדברים: רציתי להביא בפניך, את דברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה) אשר מאמת את עיקרון הדברים שכתבתי לעיל. "(יד) אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל, או שלמה מלך ישראל שנקרא "ידידיה", נשאו נשים נוכריות בגיותן. אלא סוד הדבר כך הוא: שהמצוה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר – בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול, או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד, בא להכנס לדת. ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית ואם אשה היא שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל. ואם לא נמצא להם עלה – מודיעין אותן כובד עול התורה, וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרושו. אם קבלו ולא פירשו, וראו אותן שחזרו מאהבה – מקבלים אותן, שנאמר: "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה" (רות א יח). (טו) לפיכך לא קיבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה. בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו. שכל החוזר מן הגוים בשביל דבר מהבלי העולם – אינו מגרי הצדק. ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות. והיו בית דין הגדול חוששין להן, לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתיראה אחריתן. (טז) ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בית דין גיירום – חשבן הכתוב כאילו הן גויות ובאיסורן עומדין. ועוד: שהוכיח סופן על תחילתן, שהן עובדות עבודה זרה שלהן ובנו להן במות. והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן, שנאמר: "אז יבנה שלמה במה" (מלכים א יא ז).

בתקופת המקרא, היה מושג של "יפת תואר". שכאשר מבין הנשים שנלקחו בשבי, מותר למלך וגם לגנרלים לקחת אישה כזו לנישואין. אין מדובר בנישואין עם נכריות אלא לאחר שהן נתגיירו בבית הדין. כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. יא וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. יב וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ. יג וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה. דוד המלך היה במלחמות לא מעטות, ונשא "יפת תואר" מהשבי, לדוגמה מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר (אמם של תמר ואבשלום) (אם כי יש הגורסים שהיו אלה "נישואין מדיניים" לחיזוק הממלכה) שימוש בביטוי "נשים נכריות" אינו אומר ששלמה למשל נשא את הנכריות כשהן גויות, אלא גייר אותן. נכריות - להבדיל מיהודיות/ישראליות. נישואיות עם בת פרעה אף הם "נישואים מדיניים" לא הבנתי למה כוונתך "חלק גדול מהדתיים..." אם מדובר בגויים שהתגיירו, אין שייכות להביט עליהם בעין עקומה, אלא להפך לקרב אותם. אם מדובר בנישואין עם גויים שלא התגיירו, אף דתי לא מקבל את זה (הלכתית כמובן) לחלוטין. (ולא רק "חלק" )

אמר לך לא לשאת נוכרייה? תתחתן עם מי שבא לך. אנשים רוצים לשמור על המסורת שלהם. לא רוצה לשמור? זכותך. מה הבעייה שלך. את המסורת ההוטנטוטית אתה בטח מכבד. מהציטוט ה'מדהים' בסקירה, ומהדיווח על האובססיה של מחבר הספר כמו ילד להגיד בלי הפסקה מילה שאנשים אחרים מבקשים לא להגיד אותה אבל הם לא מבקשים את זה מכסיף בכלל, וחבל לו, לא רודפים אותו ולא מגיבים לו על זה שהוא עושה 'להם' דווקא. דתיים לא יגידו את השם המפורש, כסיף שיגיד מה רוצה, וכנראה הוא מתעצבן מזה שהם לא מגיבים על הפרובוקציה המלומדת. להזכיר את ברל כצנלסון ממנהיגי תנועת הפועלים הסוציליסט שהחשיב את המסורת כי הבין שבלעדיה החברה מתפוררת. מאות שנים אירופה הלכה לכוון של השכלה וחילון מוחלט. התוצאה: איסלמיזציה. כנראה מחבר הספר לא רואה וכיום לא צריך להרחיק לראות בשביל לדעת את זה. תראה מה שיש, אבל לא. בסגנון של קפקא אפשר להגיד:"הוא לא רואה ולא שומע".

לעומת זאת, חלק גדול מהדתיים היום מסתכלים על נישואין עם גויים בעין עקומה במיוחד. מה נשתנה ? שמא למלכים מותר לשאת גויות ולפשוטי העם לא ?

א. לא הבנתי מה הוא טוען. ב. "דוד ושלמה היו חובבים מושבעים של שיקסע'ס" - גם נכלל ב"מלאכת מחשבת של עבודה אינטלקטואלית, סובלנית, ליברלית, אך גם קפדנית ונחושה... אוצר המילים של ד"ר כסיף חורג הרבה אל מעבר הממוצע... ואפילו... מעבר לסופרים ומשוררים"? לקח לי 40 שנה להתגבר (וגם זה בספק) על העברית המליצית של עגנון, סבתו, דוד פוגל (שירה) ועל שירת רחל, לאה גולדברג, ואפילו על העברית המהודרת של מאיר שליו. עכשיו אני בבעייה גדולה לקרוא עברית גבוהה ומליצית - גבוהה אף מזו של המוכשרים והפנומנים שלעיל. ובמיוחד שאיני מצוי בנבכי לשונם של היושבים במגדל השן (אקדמיה) היה נחמד מצידך, ד"ר זילברמן, לוּ הבאת שורה או פיסקא כמשל ודוגמה לעברית המיוחדת שמעבר "לסופרים ולמשוררים". דוגמת אלחריזי, יהודה הלוי, ואפילו לשיריו של ר' זכריה אלצ'אהרי. איני אומר זאת, בציניות חלילה, איפכא מסתבר. כאשר מעתירים שבחים על תחום מסוים, טוב להביא דוגמאות. אהבתי את הבקורת שלך למרות העמימות שבה, והמרובה בה אינו מחזיק את המועט. אני מקווה שדבריי נפלו על אוזן קשבת ולא "הרמה להנחתה". תודה לך.

א. לא הבנתי מה הוא טוען. ב. "דוד ושלמה היו חובבים מושבעים של שיקסע'ס" - גם נכלל ב"מלאכת מחשבת של עבודה אינטלקטואלית, סובלנית, ליברלית, אך גם קפדנית ונחושה... אוצר המילים של ד"ר כסיף חורג הרבה אל מעבר הממוצע... ואפילו... מעבר לסופרים ומשוררים"?