ד"ר כסיף מגיש לקוראיו חגיגה עסיסית, מלומדת וממוסמכת, השואבת מתחומי דעת שונים. כתובה באורח קפדני תוך שהמחבר אינו נרתע לשים כל פיסת מידע, תיזה או טיעון על שולחן הניתוח שלו, ולבדוק אותו ללא שום דעה קדומה ו/או בדל שיפוטיות.

אינני רואה צורך בתמצות טיעונו כאן.כסיף עושה זאת טוב ביותר שלוש פעמים:במבוא,בסיכום,ועל הכריכה האחורית של הספר.

כסיף שולט ללא מיצרים בחומרים האוקייניים שאותם אסף לצורך בניית דבריו. הוא מפתח את העלילה באופן הדרגתי כספר מתח, ותוך כך מברר את הטיעונים שהוגשו ע"י מי מבין עמיתיו, בכובד ראש, תוך למדנות עילאית ובגישה עניינית ומכבדת. באופן זה הוא חושף בפני קוראיו את 'הבטן הרכה' ומנמק החלופה המוצעת על ידו. מלאכת מחשבת של עבודה אינטלקטואלית, סובלנית, ליברלית, אך גם קפדנית ונחושה, וכל זאת במטרה לשכנע את קוראיו להמיר המוחזק בידם בטיעון טוב הימנו.

אף שהספר שלפנינו נגיש בעיקר לאנשי אקדמיה אך לא רק להם, הוא קרוב לוודאי ימשוך 'אש'.כך למשל, עלולה קיבתם של מי מבין קוראיו שיראו את 'השם המפורש' (יהוה)מודפס אינספור פעמים, או.. "שדוד ושלמה היו חובבים מושבעים של שיקסע'ס" (עמ' 285), להתהפך. אחרים כנראה לא יראו בעין יפה את האופן שבו המחבר מחפץ (קומודיפיקציה)רבים מנכסי צאן הברזל של יהודים וישראלים.

אך כנגד אני צופה שיצירתו של כסיף, בנוסף להפיכתה לאבן פינה לעמיתים שלא יוכלו שלא להגיב ולהגן ואף להלל את התיזה החדשה והרעננה, תעשה עם הזמן לספר פוקח עיניים לישראלי החילוני המחפש חומר שיחבר אותו לשורשיו התרבותיים. אלו שנאלץ לנטוש כי לא יכול היה ואין הוא יכול להשלים עם התפישה הדתית-חרדית שזכתה לה לגוונים חדשים מאז מלחמת ששת הימים וכפועל יוצא ממנה.

אני מציע גם לשים לב לעובדה שהספר כתוב עברית. אוצר המילים של ד"ר כסיף חורג הרבה אל מעבר הממוצע 'הישראלי המלומד', ואפילו, כך אני סבור, מעבר לסופרים ומשוררים. וכך, אפילו מבלי שהמחבר מודע לכך, מקבל הקורא פרי עמל בנוי לתלפיות ללא סלט של 'איזמים'.

הספר חשוב. הוא ראוי. הוא מרים תרומה לשיח האקדמי המפותל והמשכיל ומצעיד אותו הלאה. עם זאת, אני מקווה שהוא גם יעשה נדבך-ציר לגשר שחייב להיבנות בין המיגזרים המשוסעים שאנו עדים להם כיום.

המגיב הוא עמיחי זילברמן. ד"ר לסוציולוגיה.
ממקימי ביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה למינהל ודיקאן נבחר שלוש קדנציות רצופות.

ספרו של הד"ר ארז כסיף, יהדות תרגיל בניהול פיננסי, הפטישיזצייה של הגוויל: מקורותיה וחוטריה ההיסטוריים הוא אבן דרך במחקר ההיסטורי. כותרת המשנה הפרובוקטיבית מזמנת דיון מרתק בשאלת מעמדה ומהותה של הדת היהודית. החיבור שמונח לפנינו מהווה חומר בעירה לפולמוס שהולך ומתעצם העוסק בראשוניותה ובכוליותה של הדת היהודית המונותיאיסטית. מחקרו של כסיף הוא ציון דרך בנושא ומהווה נדבך חשוב להבנת השאלה המרכזית: האם הדת היהודית היא דת מלווה בפרקטיקות מקדמת דנא בעלת שורשים היוליים היונקים את השראתם מסיפורי המקרא או שהינם יצירה אוונגרדית אנושית הטבועה בחותם העמים הנוכרים שהיו מסביבה. כסיף, בהכשרתו כסוציולוג ומשפטן הוציא תחת ידו חיבור עיוני שמביע צידוק באמצעים רטוריים למכביר, לתזה מהפכנית שעיקרה נרטיב חדשני לעניין שורשיה של הדת היהודית. על פי כסיף, הדינמיקה ההיסטורית של תקופת הבית השני יצרה מפץ גדול בהבנת משמעותה ההיסטורית של היהדות ולכן הלה מציע הצצה ביקורתית לעניין מקורותיה של היהדות. לא עוד דת מסתגרת המונחית על ידי השגחה עליונה "אלא יהדות הגוויל שהיא במקורה מיזם אימפריאלי פרסי הקשור במרכזו באתגרים הגיאופוליטיים של התקופה עם השלכות ההיסטוריות לטווח הקצר והארוך". התובנות של המחבר מעוררות קצף ופלצות ובחלקם עלולות להוביל את התחושה אצל הקורא כי מדובר בספר חובבני שיש להשליכו, כמאמר הקלישאה, לפח האשפה של ההיסטוריה ולא היא. מדובר בחיבור שמוכרח להיות מונגש לחוקרי התקופה בקתדראות ובמכוני המחקר.
ארז כסיף כבר מסומן כקול משמעותי בזירה המקומית, ובחיבורו כאן הוא מפגין עושר לשוני מרשים. אלא שהמיקוד המופלג במטבעות לשון ובביטויים מורכבים הופך את הקריאה למתישה ומסתכלת. החיבור משופע בהערות שוליים ומראי מקום מרשימים ומגולל נרטיב בפרספקטיבה היסטורית לצד הרהורים אישיים של המחבר בסוגיות מקראיות והיסטוריות שכיחות.
זאת ועוד, אין מדובר בבחינה מחדש של ההיסטוריוגרפיה היהודית, הבתר מקראית אלא פתיחות רעיונית בסוגיות יסוד של השיח האקדמי והזיכרון הקולקטיבי הישראלי. המחבר אינו רוקם קנוניה שתכליתה לערער פרדיגמות שהונצחו בקו העלילה של הדת והתרבות היהודית אלא מפנה זרקור שנועד לפרק את שדה הכח של התרבות והדת היהודית לעיתים במוצהר או במובלע ומכאן חיוניותו.