למה לפי הסדר מחשבות, אתה מניח שלא קראתי קודם את ה"חשובים", או יותר נכון עבורי, המעניינים. ברור שאני לא חושב שזו הדרך להכיר סופר, ההפך הוא הנכון. אם הייתי מתחיל בספר הזה אולי לא הייתי קורא יצירות אחרות.
אבל אחרי שקראתי כמה ספרים ואני מעריך שזה סופר "חשוב", או הרבה יותר קריטי, סופר שאני רוצה להכיר יותר לעומק, הבנת מכלול היצירה מוסיפה נדבך נוסף, סוג של גשטלט. לפעמים, כמו שכתב עמיחי, יש יוצרים שהיצירות הראשונות שלהן, שהרבה פעמים מתעלמים מהן, מאפשרות הבנה נוספת ועמוקה יותר.
חוץ מזה, יש תחושה נעימה של שלמות אחרי שקראת את כל הספרים של סופר מסוים. אולי זה פונה גם ליצר האספני שלי. אני בטוח שאני לא היחיד שמרגיש כך.

פרפר, חלק קלעת וחלק לא. עיין ערך אהבה התקצר למומיק המופתי, שזה הפרק הראשון בו.

יש ארבעה ספרים של דוד גרוסמן שמאוד מעניינים אותי .
היות והחיים קצרים מדי, ויש עוד סופרים רבים שארצה להכיר, כנראה אסתפק בהם:
"עיין ערך: אהבה"
"ספר הדקדוק הפנימי"
"נופל מחוץ לזמן"
"אתי החיים משחק הרבה"

את "סוס אחד נכנס לבר" ספק אם אקרא.

מה 'זתומרת מי קובע? אני!

תודה, מוהנדס.

בשנים האחרונות גם אני משתדל לקרוא לפי הסדר יצירות של סופר/ת שטרם קראתי.

מחשבות, מי קובע מה חשוב?
חוץ מזה, בעיניי יש היגיון בקריאה לפי הסדר אם אתה רוצה להכיר באמת את היוצר, התפתחותו וכו'.
מה גם שיש הרבה מאד יוצרים שיצירותיהם הראשונות הן הטובות ביותר ו/או מהוות מפתח להמשך יצירתם.

למה לפי הסדר? למה לא לפי החשובים?