ביקורת ספרותית על הנגנים של מארס - על תיאום ותזמון למ״פ ולמג״ד מאת אריה אידן
ספר טוב

---

"הבנה מעמיקה של כוונת המפקד ושל הרעיון המבצעי מאפשרת למפקדים לגלות החלטיות גם בתנאי חוסר ודאות ואי-סדר" (עמוד 106)

"הנגנים של מארס: על תיאום ותזמון למ"פ ולמג"ד" (הוצאת מודן ומערכות, 2019) שערך אריה אידן ונכתב בצבא היבשה האמריקני. בנאומו ‬בפני‭ ‬דיוויזיית‭ ‬השריון‭ ‬השנייה עליה פיקד, בבסיס פורט בנינג שבג'ורג'יה, בשנת 1941, אמר גנרל ג'ורג' פטון, מגדולי מפקדי השדה בהיסטוריה, כי "לכל יחידה יש נטייה להתאגרף ביד אחת. כוונתי בכך היא שהרובאי רוצה לירות, הטנקיסט – להסתער, התותחן – לפתוח באש... זו אינה הדרך לנצח קרבות. אם תזמורת הייתה מנגנת יצירה תחילה בפיקולו, אחר כך בקרן יער, לאחר מכן בקלרנית ולבסוף בחצוצרה – הדבר היה יוצר רעש רב, אך לא מוזיקה. כדי להשיג הרמוניה במוזיקה, על כל כלי נגינה לתמוך בחבריו. כדי להשיג הרמוניה בקרב, על כל כלי נשק לתמוך בכלי הנשק האחרים. עבודת צוות מביאה את הניצחון" (עמוד 11).

ספר קצר זה שמספר סיפור בידיוני, על לחימת צוות קרב גדודי מצבא משוריין וממוכן מצבא היבשה האמריקני, כנגד יריב היברידי המשלב מרכיבי צבא סדיר וגרילה, במדינה מזרח אירופאית נוסח סרביה וקוסובו. "סיפור קצר זה נכתב כדי להדגיש משימות סנכרון קריטיות, עקרונות של מנהיגות בקרב וגורמים שיש להתחשב בהם, בעיקר על ידי מפקדי צוותי קרב פלוגתיים, אך גם על ידי מפקדים בכל היחידות ברמה הטקטית. התיאום והסנכרון של העוצמה הקרבית, הקטלנית והבלתי קטלנית כאחת, בסביבת הפעולה הקרבית נגד איומים היברידיים פוטנציאליים הם חיוניים להצלחת היחידה בשדה הקרב" (עמוד 15).

הספר, שמזכיר מעט את ספרו של טום קלנסי "סערה אדומה עולה", אודות מלחמה בין ברית המועצות לברית נאט"ו, מתאר את האופן שבו התמודד סרן ג'רלד קרפטון, מפקד פלוגה שנדרש לשמש כעתודה גדודית בקרב העתיד להתרגש בגזרת הגדוד. סרן קרפטון התעלם מלעג חבריו המ"פים וביקש לאחר תדריך המג"ד, כפי שעשה גם בעת שהגדוד היה בבסיס בארה"ב, הסבר מן המג"ד, סא"ל מילנר, על תכניתו. "הוא רצה לוודא שהבין בצורה ברורה את כוונת המפקד" (עמוד 54) לאחר מכן מתאר הספר את הכנותיו של קרפטון, ואת נוהל הקרב והיערכות הכוח בפיקודו למשימה. לאחר כל חלק בספר ישנו לקח מודגש וברור למפקדים, שהם הם הקבוצה העיקרית שלה מיועד הספר. כך למשל מדגישים המחברים כי "כאשר פועלים בגישת "פיקוד משימה", על המפקדים להבין, להפעיל את הדמיון, לדעת לתאר ולכוון מבצעים, במטרה ליטול יוזמה מול האויב ולעמוד במשימה. על המפקדים הכפופים להם לוודא שהבינו היטב את כוונת המפקד, כדי שיוכלו לפעול על פי עקרונות פיקוד המשימה. יש חשיבות מכרעת לכך שהמפקד יספק תשתית מידע רחבה מספיק, כך שהמפקדים הכפופים לו ידעו מה לעשות, מתי לעשות זאת ומדוע הדברים נעשים" (עמוד 53).

דגש חשוב מושם בספר לעובדה שהלחימה מתקיימת בסביבה רוויית אוכלוסייה אזרחית. בהקשר לכך מדגישים המחברים כי לכוחות יש ארסנל של כלים נוספים, מלבד הפעלת הכוח הקטלני. אולם, "שילוב אמצעים שאינם קטלניים, כגון לוחמה אלקטרונית, מבצעי סב"ר, דוברות, סיוע לאוכלוסייה מקומית ומבצעי מידע מחייב לתאם אותם היטב עם תוכנית הקרב. יש לשקול כיצד מימוש יכולות הליבה של הצבא במסגרת התמרון הרב-זרועי ואבטחת המרחב משפיע על האוכלוסייה האזרחית, על כוחות ידידותיים ועל כוחות האויב" (עמוד 61).

הכוח בפיקוד סרן קרפטון, היה צוות קרב פלוגתי (צק"פ), שם קוד "דאגר" (פגיון), שכלל כוחות חי"ר ממוכן, על גבי נגמ"שים מסוג ברדלי, ושריון,בדמות טנקי אברמס. "צק"פ 'דאגר' פרץ בשיטתיות דרך מבנה האויב. קטלניות האש המשולבת של המחלקות המתמרנות, האש הארטילרית והסיוע האווירי הצמוד התלכדו לכלל סימפוניה של הרס. לאחר המעבר דרך צק"פ בדג'ר, כל אחת מהמחלקות תמרנה את דרכה בין המחלקות האחרות, כשהיא מודעת לאחריותה בכל הקשור לנקודות הציון של המטרות. האש הישירה המתואמת הייתה הרסנית לאויב בזכות האפקטיביות והיכולת של המחלקות לזהות מטרות בגזרות שהוקצו להן וליצור עמן מגע" (עמוד 107). בסיכומו של דבר ניתן היה לקבוע כי "הסיורים והתרגולים, שבמהלכם עבר צק"פ דאגר שוב ושוב על תוכניות האש הישירה, השתלמו עתה ללא ספק" (עמוד 108). העתודה בפיקוד קרפטון הוטלה לקרב בזמן ובמקום המתאים, והכריעה את הלחימה. "הביצועים של כל קצין, נַגד וחייל היו בלתי רגילים. לא היו מהלכים מבוזבזים, כולם ידעו מה לעשות והוציאו את התוכנית לפועל במלואה" (עמוד 110)

זהו ספר תמציתי ויעיל שראוי וכדאי לחלקו למפקדי צה"ל שכן הוא מכיל לקחים ושיטות עבודה שראוי לאמץ. "הטיפש לומד מניסיונו שלו, החכם לומד מניסיונם של אחרים". אין סיבה שבצה"ל לא ילמדו מניסיונם של צבאות אחרים, במקרה זה הצבא האמריקני. הסיפור הוא אמנם בדיוני, אבל הלקחים שהוא כולל בתוכו, נכתבו בדם.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הנגנים של מארס - על תיאום ותזמון למ״פ ולמג״ד