#
התחלתי לקרוא בהתלהבות: הכתיבה מעניינת הסיגנון ייחודי. די מהר הצטננתי, מטפורית. זה קורה לי, לצערי, בלא מעט ספרים. לא הצלחתי להתחבר לדרך בה הסיפור קורה, גם לא לרקע הכללי בכלל ולאווירה הקהילתית-דתית בפרט.
זה סיפור מאד אמריקאי שהרקע שלו הוא קהילה של שחורים המלוכדת סביב כנסייה. יש כומר, יש אשת הכומר, (היא "הגברת הראשונה") בנו של הכומר ובאופן כללי זו משפחה אריסטוקרטית, כביכול. הקהילה מרוכזת סביב פעילויות רבות של הכנסייה לרווחת הקהילה – חוגים, אירועים, מסיבות, תפילות מוזמנות, מעשי צדקה וכו'. "האימהות" הן נשים קשישות הנושאות את דגל המסורת. הן יודעות את הכל על כולם, יודעות מה נכון ומה לא-נכון, הפרקים המוקדשים להן מעבירים ידע "חברתי" ופרשנות על האירועים שקורים, ונראים כמו פרקים של "המקהלה היוונית".
נושאים כמו יחסי-מין של קטינים, הריון לא-רצוי, הפלה מלאכותית ובגידה הם נושאים נפיצים שעבור חברה שמרנית ומימסד דתי כמוהם כסמרטוט אדום המזמין התקפה ורגשות עזים. גישה דתית שמרנית וצדקנית, עוברת בספר כחוט השני והשטיחה עבורי את חוויית הקריאה עד להרגשה של ניכור מהסיפור.
הנושאים האוניברסליים במהותם העולים בספר הביכורים הזה מתוארים באופן קרתני-אמריקאי. הקהילה המתוארת היא בעלת צבע אחד וגישה פרובינציאלית. וכמו שכתוב - ה"רעים" ייענשו ו"הטהורים" יבואו על גמולם. סיפור קצת שטוח ומאד מוסרי...


















