ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 בדצמבר, 2019
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
סבתא שלי היתה מספרת סיפורים אשפית. לסיפורים שלה היתה מטרה מעשית: הם נועדו לדאוג שילדים לא ישאירו אוכל בצלחת. להערכתי אוצר המלים שלה בעברית לא עלה על 75 מלים, בהן השתמשה בנחישות. את הפערים השלימו מחוות ודמיונו של המקשיב לסיפור. היא היתה מספרת את הסיפור ומקפידה על קצב הכפית. אם הילד/ה הפסיק לאכול – היא היתה סוגרת את הפה. לא אוכלים – אין סיפור. אני לא זוכרת כלום ממאכליה (נדמה לי שבתחום הזה אין משהו ששווה לזכור) וגם לא פרטים מסיפוריה. אבל אני זוכרת היטב את התחושה של סיפור מרתק ששווה לבלוע בשבילו את מה שהיא הגישה.
את הספרים שמזכירים לי אותה היא היתה מכנה "מאעייסעס" (לא יודעת אידיש אבל אני יודעת שצריך לכתוב כמה "ע" כדי שזה ייראה אותנטי) והספר הזה היה זוכה בתואר, בכבוד. סיפור מרתק שלא יתכן בשום יקום. מסופר בשלושה קולות – גבר שאומץ בילדותו העובד בהווה במוקד חירום וסובל מכאבי-ראש, גבר אחר שחי בעבר והתפרנס מניקוי בתים של מתים שהתגלו מאוחר (כן, כן. פתחתי תחרות "המשרה ההזוייה בספרים") גבר נוסף הוא פרופסור למדעי האוקיאנוס שבזמן שניצל ממוות בטוח תוך צלילה מגלה קופסה שחורה של מטוס שנעלם בעבר. יש גם כמה נשים בעלילה, המוסיפות צבעוניות למופרכות.
אני חושבת שלטוות סיפור הוא כישרון מיוחד. לפעמים הוא מתגמל מאד. למדה אתי בתיכון מישהי שאומנות טוויית הסיפורים שלה - כולל פקיחת עיניים תמימות שננעצו בעיני המורה - היתה כל כך משכנעת, שנדמה לי שהיא בעצמה האמינה לה לפעמים... יש מספרים המנסים לאתגר את עצמם בסיפורים יותר חריגים כדי לבדוק כמה הנייר (והקורא) מוכן לספוג. נראה לי שוייטהאוס שייך לזן הזה. ברור לכם, כמובן, ששלושת הסיפורים המוזרים פה יתלכדו לכלל סיפור אחד שיפתור את הבעיות הלוגיות והאחרות שנוצרו אצל הקורא כשקרא אותם. זה לא ספויילר, אם תהיתם. זה מה שכתוב על הכריכה וזה מה שגרם לי לקרוא אותו עד הסוף כדי להבין איך אפשר לאחד שלושה סיפורים כאלה? בלוליינות שלו התרחשה בחיים אמיתיים הוא היה מרוח על הסלעים כבר בפרק הראשון.
2.5 כוכבים שעוגלו לשלושה לכבוד המילניום החדש.
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
אכן, פרפר צהוב, בדיוק ככה... ותודה רבה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
תודה רבה, Tamas.
מצטערת אבל אני חולקת עליך. אפשר לאמן אנשים להציג נושא, אפשר לנסות ללמד אותם לחדד מסרים אבל אי אפשר, לדעתי, ללמד לספר סיפור. זה בדיוק כמו ההבדל בין מי שכותב עבודה אקדמית לבין סופר. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
אז סיפרו לך "בובע מייסס" - סיפורי סבתא. :-)
|
|
|
Tamas
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
היכולת לספר סיפור ולהעביר את המסרים בצורה מדויקת ומעניינת היא אכן כישרון אבל גם משהו שאפשר לעבוד עליו. הדבר מסייע בכל מיני מצבים - הרצאות, פגישות, ישיבות, ראיונות עבודה. לפעמים זה מה שעושה את ההבדל.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, חיפושית.
אני לא יודעת אם מדובר בכריזמה אבל כל מי שהיה צריך להמציא מהר סיפור טוב וגמגם והתבלבל מבין עד כמה הכישרון הזה אינו טריוויאלי. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
חן חן, פואנטה℗
מבחינתה האכלה יעילה הבטיחה את כל הטוב לילד. כל השאר היה זוטות. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, חני.
דברים שרואים משם לא רואים מכאן... |
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
יש אנשים שקיבלו את יכולת הכריזמה שמהפנטת אנשים להקשיב להם.. הכרתי אחת כזאת. ובתור אחת שאוהבת לשתוק היה לי כיף להקשיב.
ביקורת מאוד יפה. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
הגיוני שסיפור טוב יהיה רעצעפט מנצח להאכלה יעילה
(ולא כל האווירוווווווווון וה"כפית בשביל אמא-אבא-סבתא-סבא-דוד-חיים-מירושלים) - כל מה שצריך זה כישרון וסבלנות (עניין של מה בכך) |
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
הייתה לי מורה מחליפה כזו ביסודי.
הייתי בולעת בשקיקה את הסיפורים שטוותה.
זה היה פי אלף מעניין משיעורים רגילים. המו הרבה חורים במערכת ומורים חסרים כך שהיו לי לפחות כמה שעות חלומיות בשבוע. איזה כיף של סבתא יעל. |
26 הקוראים שאהבו את הביקורת
