ביקורת ספרותית על משחק הכיסאות מאת דן רדלר

---

יש ספרים שהם כמו ביצת קינדר. אתה יודע שמחכה לך שם משהו בפנים, אבל אתה לא יודע עד כמה תשמח ממה שתמצא. אז הביצת קינדר שנפלה בחלקי הרגישה לי כמו ההפתעה הכי שווה שהסתתרה בין הדפים. ביומיים וחצי הפכתי דף אחרי דף (ויש הרבה! 500 עמודים) והופ... נגמר הספר.

המורה אסתר היא המורה החדשה שהגיעה לבית הספר, וקיבלה לחנך את תלמידי כיתה ח'. זו הכיתה בה למדו שלושת חברי הילדות: אדם, ברוך, וארנו. אסתר- שרצתה לשבור את הקרח בינה לבין תלמידיה החדשים החליטה לפתוח את יום הלימודים הראשון בצורה מקורית- במשחק הכיסאות. באותו יום, ובעקבות אותו משחק- ישתנו חייהם של שלושת החברים, וגורלם ייקשר אלה באלה למשך חמישה עשורים. ילדות, נעורים, צבא, מלחמה, אהבות, בגידות. כל חלקי הפאזל שמרכיבים את חיינו.

דן רדלר איננו סופר, (הוא מעצב תאורה) והדבר מורגש בכתיבה. אין בה תחכום, אבל היא לא מתיימרת להיות מה שהיא לא.יש בכתיבה של רדלר הרבה תום, ויש בכתיבה ובאווירה טעם של פעם. יש בספר הזה קסם שתפס אותי מן ההתחלה. לא הצלחתי לשים את האצבע על הדבר החמקמק הזה, אבל בהחלט יש פה קסם.

מאוד מאוד נהניתי מהספר.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על משחק הכיסאות