לקח לי בערך 200 עמודים להבין מה קורה.
כל הזמן אמרתי לעצמי שבכל זאת יש בספר הזה משהו - אבל "ספרות" זה לא.
התכוונתי לכתוב שהספר הזה זקוק בעיקר לעריכת ספרותית. חצי ממנו פשוט מיותר, ועל רוב תיאורי המין הייתי מוותר בשמחה. לא בשביל זה אני קורא ספרים.

ופתאום הבנתי - זאת פשוט טלנובלה!
זה מסביר את האורך של הספר ובעצם את כולו.

אבל אז זה התחיל להטריד אותי:
למה החיים שלי אינם סובבים סביב עסקים, פוליטיקה ומין?
למה לא מנסות לפתות אותי צעירות יפיפיות המוכנות לבגוד בבעליהן ובכל היקר שלהן - רק כדי לבלות איתי?
למה מעולם לא פתרתי בעיות מקצועיות באלימות, והראיתי להם מי אני (!)?
בקיצור - למה החיים שלי כאלה משעממים ?!

בדרך כלל אני לא כותב ביקורות לא אוהדות על סופרים ישראלים.
מי אני שאפגע ביצירתו ובפרנסתו של מישהו שטרח ועבד?
אבל ראיתי שרוב הביקורות שנכתבו חיוביות, והיה לי חשוב לאזן.

יש ספרים שהם כמו ביצת קינדר. אתה יודע שמחכה לך שם משהו בפנים, אבל אתה לא יודע עד כמה תשמח ממה שתמצא. אז הביצת קינדר שנפלה בחלקי הרגישה לי כמו ההפתעה הכי שווה שהסתתרה בין הדפים. ביומיים וחצי הפכתי דף אחרי דף (ויש הרבה! 500 עמודים) והופ... נגמר הספר.

המורה אסתר היא המורה החדשה שהגיעה לבית הספר, וקיבלה לחנך את תלמידי כיתה ח'. זו הכיתה בה למדו שלושת חברי הילדות: אדם, ברוך, וארנו. אסתר- שרצתה לשבור את הקרח בינה לבין תלמידיה החדשים החליטה לפתוח את יום הלימודים הראשון בצורה מקורית- במשחק הכיסאות. באותו יום, ובעקבות אותו משחק- ישתנו חייהם של שלושת החברים, וגורלם ייקשר אלה באלה למשך חמישה עשורים. ילדות, נעורים, צבא, מלחמה, אהבות, בגידות. כל חלקי הפאזל שמרכיבים את חיינו.

דן רדלר איננו סופר, (הוא מעצב תאורה) והדבר מורגש בכתיבה. אין בה תחכום, אבל היא לא מתיימרת להיות מה שהיא לא.יש בכתיבה של רדלר הרבה תום, ויש בכתיבה ובאווירה טעם של פעם. יש בספר הזה קסם שתפס אותי מן ההתחלה. לא הצלחתי לשים את האצבע על הדבר החמקמק הזה, אבל בהחלט יש פה קסם.

מאוד מאוד נהניתי מהספר.

סימתי לקרוא, ספר מאוד מענין. עצוב.
לא ידעתי שיש מורים שמתאהבים בתלמידים שלהם.. לא מזמן ראיתי בערות 22.. שמורה התאהבה בנער בן 16 ונולד להם בת.
אז....
זה המציאות, לא ידעתי.
ספר בהחלט עצוב. חבל שזה נגמר.. ואין המשך.

הספר "משחק הכסאות", הוא ספר מעניין, מרתק ומאוד "גברי". הוא מספר על שלושה חברי ילדות בשנות ה 60 בישראל, וממשיך עד שנות ה 2000. הספר כל הזמן "קופץ" בין הדמויות הראשיות, כאשר הנשים הן גיבורות משנה.
את הספר קוראים בנשימה אחת, הוא מאוד מעניין וקשה להניחו מהיד. גם השפה אינה מתפלצפת, ולשמחתי לא היו תיאורי נוף מיותרים (הללויה!).
מה שכן, אני לא יודעת אם היה עורך לספר כיוון שהוא מלא בשגיאות תחביריות, באי דיוקים קטנים והכי מעצבן- טעויות פיסוק. בכל זאת כדאי ומומלץ.

ספר מרתק. תכננתי לקחת אותו לנסיעה לחו"ל הצצתי בו ונמשכתי. 500 עמודים, לא ספר קל, אבל קריאתו שוטפת. השקפת החיים של רדלר היא כוחנית, אבל אולי בצדק. כשם הספר המעיד על אופי המשחק החברתי. רדלר עצמו, שאינו מוכר כסופר, צריך לדחוף לא מעט על מנת להתבלט בשוק הספרים העמוס. כתיבתו הרהוטה והמתח המלווה את הסיפור ימצאו בסוף את ההד הנכון ומה שנשאר לנו, אלה שקראו, לחכות בסקרנות לספרו השני.