ביקורת ספרותית על רצח על כיפת הקרח - מתח ארקטי מאת מאדס פדר נורדבו
ספר טוב

---

קצה העולם. גרינלנד. קרח אינסופי ובקיץ מאד קר. ואין כמעט אנשים. ואוכלים את כלבי הים לאחר שמקלפים את עורם מעליהם. אין צמחיה.
הרקע נשמע חצי הזוי או כרקע טוב לספר מדע בדיוני. אבל מסתבר שיש מקומות כאלו וחיים בה אנשים.
ובמקום שישנם אנשים ניתן לכתוב סיפור מתח.
מה שחסר לי (ואלי לכולנו, כל אחד יחליט עם עצמו) זה הבנת הרקע הכתוב והרקע הנסתר אן המשתמע שברור לסופר ולבני עמו. כמו למשל שיש הרבה מתח בין הדנים, בני המדינה שהיא הבעלים החוקיים של גרינלנד, לבין בני האי האוטנטיים או הרואים את עצמם כך. אבל ניתן להבין את המתח והרקע מסקירה קצרה באינטרנט או מתוך הקריאה עצמה.
והסיפור?
האמת היא שזה לא רק ספר מתח. זהו גם ספר אימה שגובל בהרבה גועל (קילופי עור של אנשים בעודם בחיים, מיסמור שלהם בצורת צלב ועוד "פנינים"). אז הספר מיועד בעיקר לבעלי קיבה חזקה.
וכפי הנראה זה גם ספר פוליטי שיש לו מסרים נגד או בעד העצמאות של גרינלנד וההתנתקות שלה מדנמרק.
ויש עלילה לא רעה, בסגנון של סרט בלש אמריקאי, בלי יותר מדי ידע או התעמקות בפרטים. רצח ואונס ועוד רצח.
לי קשה לקרוא את הספרים הללו בעיקר בגלל השמות של האנשים ושל המקומות. קשה לי לעקוב אחרי העלילה והדמויות בה כשאני נאבק עם השמות המוזרים. ואז אני תופס את עצמי עם שאלות כמו: רגע, אונאוק זה טוב או רע?
אז קשה לומר שסבלתי מאד, אבל לא היה קל... בהצלחה

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על רצח על כיפת הקרח - מתח ארקטי