ביקורת ספרותית על טוביה החולב מאת שלום עליכם
ספר מעולה

---

טוביה החולב מספר פרקים מחייו של יהודי עני מעיירה יהודית טיפוסית ברוסיה, והסיפור המרכזי נסב אודות בנותיו של טוביה ובחירת החתנים.

הסיפור כתוב בשפה מליצית, כאשר טוביה אוהב לפלפל ולתבל את משפטיו במובאות מהתנ"ך, מהגמרא ומתפילות, בדרך כלל באופן חלקי, לעתים באופן משובש, לעיתים לפי העניין ולעיתים קרובות יותר כלל לא לפי העניין. באחד המקרים טוביה אף המציא משפט, כביכול בארמית, כדי לנסות להרשים את הקצב המתעתד לשאת את בתו של טוביה לאשה. המשפטים שטוביה אומר מלווים פעמים רבות בתוספת מצחיקה, או כזאת שהופכת את משמעותם לגמרי. לטוביה יש מונולוגים משעשעים עם עצמו, כאשר פעמים רבות הוא משמיע את התלבטויותיו, ומכנה את עצמו בביטויים כגון: "שוטה שכמותך" , "בהמה בצורת סוס" וכו'.

דמותו של טוביה כאדם מאמין ופשוט, לעתים תמים ולעתים בעל חכמת רחוב עממית ויכולת לתחמן, בעיקר את אשתו, שממנה הוא חושש.
טוביה שוגה בחלומות על עושר, אשר מתנפצים כל פעם מחדש, אך למרות שהחיים לא ממש מסתדרים כפי חפצו, מצליח טוביה בכל זאת להתאושש מכל מכה וחבורה ואף לשמור על אמונתו ועל יחסו האופטימי לחיים.

ממשפטי טוביה:

- לאחר הפסד כספי בהשקעה גרועה אומר טוביה:
"בודאי, אני אומר, כוונתך היתה לטובה, ורק הקדוש-ברוך-הוא חשבה לרעה, ולכן, אני אומר, סיכל דעתנו והפר עצתנו והכשילנו בעסק שאינו מהוגן, כמו שאנו אומרים במחזור: שלח לחמך על-פני המים - פירש רש"י: כשם שאתה רואה את אזניך, כך תראה את כספך..."

- כאשר מברכים את טוביה על עניין נישואין שטרם נסגר, הוא אומר: "באמת אמרו: אבא לא נשא עדיין את אמא, והבן כבר רועה חזירים..."

- "כיון שתור הפרעות מגיע וקול הצורר נשמע בארצנו, מיד היהודים נחפזים ורצים, דחופים ומבוהלים, מעיר לעיר וממקום למקום, לקיים מה שנאמר בשיר השירים: אני לדודי ודודי לי, כלומר, לך אתה אל הפחת ואני אל הפח..."


טוביה נוהג בעגלה ופוגש בדרך אדם מזיע שהוא מציע לו לעלות ולנסוע עימו בעגלתו. מתברר שאותו אדם, פרצ'יק, נהנה להתחכם בלשונו כמו טוביה, והם פותחים בשיחה:

"מאין אני אומר, רגליו של בחור למשל ?"
"רגליו של בחור, הוא אומר, מיהופיץ."
"ומה, אני אומר, מעשהו של בחור שכמותך ביהופיץ ?"
"בחור שכמותי, הוא אומר, לומד ביהופיץ, עומד לבחינות."
"לשם מה, אני אומר, לומד בחור שכמותך ?"
"בחור שכמותי, הוא אומר, אינו יודע עדיין בעצמו לשם מה הוא לומד."
"אם כן, אני אומר, למה יבלבל בחור שכמותך את מוחו לבטלה ?"
"אל תתעצב, רב טוביה, הוא אומר, יהי לבך סמוך ובטוח, שבחור שכמותי יודע את אשר לפניו."
"מכיון שקראת בשמי, אני אומר, סימן הוא, שאתה מכירני. אמור לי איפוא, מי אתה ?"
"הלא עינך הרואות, הוא אומר, מי אני - אדם אני."
"אמנם כן, אני אומר, עיני הרואות, כי אדם אתה ולא סוס. כוונתי: בן מי אתה ?"
"בן אני, הוא אומר, לאבינו שבשמים."
"גם ממני, אני אומר, לא נעלם, שבן אתה לאבינו שבשמים, וכן מצינו, אני אומר, כתוב מפורש גם בתורתנו הקדושה: כל החיה וכל הבהמה - פירש רש"י: מביצי ראמים ועד קרני כינים....."

אין ספק שמי שמכיר את המקורות (או נעזר בגוגל), יוכל להנות ממשפטיו של טוביה באופן מלא יותר, אך ניתן להנות מהסיפור ומהשפה גם מבלי להתעמק בביטויים.

מצפיה ב"כנר על הגג" בכיכובו של חיים טופול אפשר להנות גם בלי קשר לקריאת הספר, מי שיקרא את הספר יבחין בכך שהעיבוד לא מדוייק. כך, למשל, בעת שהיהודים עוזבים את העיירה נמצאות ביניהם שתי דמויות שבספר כבר לא היו בחיים בשלב הזה. למרות אי הדיוקים, הסרט מומלץ.

את "טוביה ושבע בנותיו" בבימויו של מנחם גולן נטשתי כשבחתונה טוביה מקבל מכתבי ברכה מהצאר הרוסי ומרוטשילד, והעניין הפך להיות מגוחך.

הספר מומלץ לאוהבי השפה שהדרך אינה אצה להם.

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על טוביה החולב