#
קיבלתי אותו כמתנה לחג והתחלתי מיד לקרוא אותו. כל מי שמכיר אותי יודע שאין מה לצפות ממני להכין אוכל בקביעות. אני מתייחסת לספרי בישול כמו מה שהם – ספרים. יש כמה דברים שאני מכינה לא רע, ויש אנשים שאוהבים לאכול את זה אבל אני יודעת את האמת – שאין להם כל כך ברירה, ועכשיו גם אתם יודעים אותה...
אני קוראת מתכונים ומדמיינת מה צריך להיות ומיד מתחילה בשינויים – מורידה רכיבים לא נחוצים (לדעתי) מפשטת תהליכים ובסוף אפילו יולדתו של המתכון לא תכיר אותו...
הספר מושקע, הסופרת נאה, לפי תמונותיה הפזורות בין הדפים. אין בכתיבתה אותו קסם שהיה בכתיבה של אמה, נירה רוסו, שקראתי כשכתבה טור אוכל מקסים בעיתון. כתיבתה היתה משובצת בהמון הומור וסיפורים ועצות מעשיות שאפשר ליישם, אבל כתיבתה של רותי רוסו סבירה ונראה שאפשר להכין ולאכול את מתכוניה. הספר חביב במסגרת הז'אנר והוא בעיקר נתן לי הזדמנות להגיד לכם -
שנה טובה, ידִידָי. שנה של אוכל טוב וגם שתייה (אפשר אלכוהול, אפשר קולה אפשר גם מים). שנה של חברוּת טובה, אהבה לאהובים ואווירה חיובית עם זרים.
שהאובך האופף אותנו יתפזר, השמים יתבהרו, האוויר יתנקה והשמש תזרח. שנהנה מהספרים שנקרא, מהסרטים שנראה וממצב רוח טוב ככה, בלי סיבה, רק כי טוב לחיות.
שנה טובה!
