יבול השבוע מהספרייה היישובית היה פורה במיוחד. אספנו את כל הספרים החדשים שהגיעו לספריה והבאנו אותם אלינו הביתה. זה יצר קצת רענון במגוון הספרים המגיעים לכאן הביתה מהספריונת הקטנה שלנו. זה היה כבר הכרחי, כי התחלנו לקחת ספרים בפעם השניה והשלישית, ולא ספרים מהסוג שצריך לקרוא בפעם השניה או השלישית.
האנה בת חמש עשרה, היא חיה עם אבא שלה ולומדת בתיכון. המעגל החברתי שלה כולל את חברי התיאטרון המקומי שאבא שלה מנהל, כמה חברות מהתיכון, נער אחד שהיא כן או לא מאוהבת בו, ומתכתבת מסתורית בשם וילו. כמו כן האנה חולה במחלת לב כרונית וימיה קצרים.
מחלה קטלנית, נערה שחולה בה, סיפור אהבה, אומנות, הורה רגיש ואמפטי אך דואג מדי, וכוחה של האומנות בריפוי ובמתן טעם לחיים גם אם הם קצרים. מזכיר לכם משהו? כי לי הזכיר מאוד. מה שיש כאן זו "אשמת הכוכבים" דה-לה-שמאטע. ספר שמנגן במלואן על בלוטות הרגש והשמאלץ עם מגוון סיפורי רקע מרשימים. אליזבת הוא אביה של האנה, והיא עזבה אותם מזמן, עוד כשהאנה היתה בת שלוש. טום, אביה של האנה לא מצא מאז זוגיות חלופית סבירה. הוא פשוט לא טרח לחפש. להאנה אין סבא וסבתא, כי פיתרון נוח של ספרים מהסוג הזה הוא להרוג אותם מזמן, ואין לה דודים ודודות. במקום זה יש לה את שלל הדמויות הצבעוניות שהתיאטרון של אביה מלקט תחת כנפיו כולל שחקנית קשישה בעל מוניטין רב שהופכת להיות חברתה הטובה ביותר של האנה. וכן דמויות רבות נוספות, כל אחת עם סיבוכי מערכת היחסים שלה.
בגדול למי שכבר לא יקרא את אשמת הכוכבים, יש כאן ספר נוער סביר. כלומר למי שחובבים ספרים שבהם יש כותרת בראש כל פרק המזהה את דמות המדבר בפרק עצמו, כי בלעדיה לא תצליחו להבדיל בין נערה בת 15 תלמידת תיכון חולה ומאוהבת ובין גבר בן 45 מנהל תיאטרון ורווק בודד ופצוע. כמו כן למי שאוהבים ספר שכתבו במגוון גופנים, המתאר מכתבים בגופן חיקוי כתב יד, ופונט שונה להודעות טלפון ומסנג'ר (כן, זה ספר של שנת 2005 עם מסנג'ר ומיי ספייס וטלפונים נטולי מצלמה). למי שחובבים ספרים שאין בהם פערי מידע ומספרים על כל אירוע משתי נקודות מבט, ולמי שאוהבים מסר שאומר שהאהבה, יחד עם האומנות כמובן, תנצח הכל, והסוף יהיה טוב, כמובן.
נו, בסדר, אז לא. לכו לקרוא אשמת הכוכבים בפעם השלישית. או השביעית. או משהו.


















