הספר "סימני חיים" מוצג עם כריכה בשחור לבן, ומזכירה תמונות מעולם הרפואה מהמאה הקודמת. בתוך הספר תמצאו אגד של כ-50 סיפורים קצרים ונהדרים, שמעניקים לקורא הצצה לעולם הרפואה. חלקם של הסיפורים הללו עצובים ומקצתם יעלו חיוך על פניכם.
הסיפורים נעים בתוך מסדרונות בתי חולים מוארים בניאון, שהשוהים בו לא יודעים אם קרני השמש במרכז השמיים, או שהירח כבר הפציע את הרקיע.
רוב העלילות מתרכזות ברפואת ילדים, וכתובות בחוש הומור עדין, עם סוף לעיתים מפתיע שמותיר את הקורא עם לסת שמוטה. כול הסיפורים מגוללים דרך עיניו של רופא ילדים – פרופ' גידי קורן.
בפתיח מזכיר פרופ' גידי קורן: "ש"י עגנון היה נוהג לנסוע באוטובוס מירושלים לתל-אביב, אך ורק כדי להקשיב למעשיות של הנוסעים במהלך הנסיעה".
הסיפור האחרון שסוגר את קובץ הסיפורים "מרפאת פליטים נובמבר 2017" נותן אגרוף בבטן.
ההקבלה בין מרפאת הפליטים בתחנה המרכזית בתל-אביב, לבין מרפאת הפליטים של נובמבר 1938 במנהטן ניו-יורק, מבליטה עד כמה החלטות לא רגישות ומושכלות, עשויות לחרוץ את גורלו של כל אדם. על אחת כמה וכמה החלטות שמתקבלות על ידי האדם בחלוק הלבן.
זהו סיפור מרגש, נוגע, מדגדג ומרגיז וכול הרגשות האלה מוצפות יחדיו. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהטפת המוסר שפרופ' גידי קורן טוען לה: "להיות יהודי משמעו לאהוב את רעך כמוך, עוד בטרם מדקלמים שמע ישראל או שומרים כשרות. יחסנו לפליטים שנמצאים כאן הוא לבו של המצפון שלנו. הדרך שבה ננהג בהם היא הדרך שאלוהים בוחן אותנו. זו הדרך שבה מוטל עלינו לבחון את עצמנו." יש באמירה הזו כעס מהול בבקשה לחמלה.
לאחר שסיימתי לקרוא את הסיפורים הנפלאים, שוטטתי במרשתת וגיליתי שפרופ' גידי קורן הינו רופא ילדים, מדען, מלחין, סופר ומשמש כפרופ' לרפואת ילדים בכמה אוניברסיטאות בישראל ובקנדה.
אדם ברוך כישרונות שתרם וממשיך לתרום במחקר, חדשנות ומטפל בילדים במרפאת הפליטים בתחנה המרכזית בתל-אביב. אגב, מכירים את השיר "פתאום קם אדם בבוקר"? אז רק שתדעו שמי הלחין את השיר הוא גידי קורן ושלמה ארצי. גידי קורן הקים גם את להקת "האחים והאחיות" ב-1971 והופיע איתם ברחבי הארץ.
יישר כוח!
אני נהניתי מהסיפורים גם שלדעתי חלק מהסיפורים בדיוניים ולא מציאותיים.
רצ"ב קישור לשיר "פתאום קם אדם בבוקר". אני בחרתי בביצוע של שלמה ארצי ולשיר הנוכחי ישנם ביצועים נוספים
https://www.youtube.com/watch?v=Big-1vigRM0
לי יניני
כנרת זמורה דביר, פרוזה מקור, 188 עמודים, 2019
















