ביקורת ספרותית על נר האמונה מאת אילן גוייכמן
ספר מעולה

---

המלצת קריאה- "נר האמונה" של אילן גוייכמן.
אהיה גלוי, אני לא ממש מחבב פנטזיה ישראלית, מלבד הטרילוגיה הקודמת של גוייכמן, אסירי הנבואות, הזכורה לי לטובה מקריאה לפני כעשור, קראתי כמה ספרים ישראלים שהיו בינוניים במקרה הטוב. לכן כששמעתי שגוייכמן מציע לחובבי פנטזיה לשלוח אליהם את הספר החדש שלו לצורך כתיבת ביקורת, קפצתי על ההזדמנות, ובליבי קיוויתי להנות מספר שעברית היא שפת המקור שלו.
מאסתם בסופרים מתישים שממלאים פרקים שלמים בתיאור הנוף והסביבה? או כאלה שממלאים את הספר בקטעי מעבר משעממים, שאתה מדפדף קדימה כדי לראות מתי יש דיאלוג שיוכל להחיות את השעמומון הזה?
מעולה, כי גוייכמן הוא ההפך הגמור.
אולי זה בגלל אורכו הקצר יחסית של הספר במונחי פנטזיה (283 עמ'),אך מילת המפתח פה היא אקשן, והרבה ממנו. בדרך כלל סופרים נוטים לפתוח עם כמה פרקים של הקדמה מנומנמת כדי להכניס את הקורא לעלילה, אך לא גוייכמן. כבר מהפרק הראשון הקורא נחשף להצתות אנשים בחיים, ניסיונות התאבדות, קנוניות וחיים כפולים, וממשיך עם פעולה, קרבות, ותפניות בעלילה שמשאירות אותך מרותק.
העולם אותו בנה הסופר –"אידריאה", נשען על יסודות פנטזיה ותיקים, כמו פאלדינים, יצורי עולם תחתון מוכרים ואלים שיש להם נוכחות מורגשת בעולם.
גוייכמן, בתבונה רבה, דוגל בעמימות בכל הנוגע לעברן של הדמויות ונוטה לחשוף בהדרגה את הקלפים, מה שסיקרן אותי וגרם לי לרצות להמשיך ולקרוא. למעשה, גם בסופו של הספר, נשארות שאלות לא פתורות רבות, לדעתי כהכנה לספרים הבאים, במידה ויהיו כאל, דבר המראה על בניית עלילה כוללת מוקפדת ולא על שליפה מהשרוול.

לסיכום, זהו לא ספר פנטזיה בסגנון שר הטבעות, שאומנם עמוס בפרטים ועשיר, אך כבד מאוד ולעיתיים דורש קריאה מרפרפת. כאן מדובר בספר קליל, מהנה, שלדעתי כתוב בקפידה, עם חשיבה על עלילה מתפתחת, שאני מקווה ותיחשף בספרים הבאים.

» ביקורות נוספות של Buia
» ביקורות נוספות על נר האמונה