ביקורת ספרותית על שנת המתנות מאת יובל אברמוביץ'
בזבוז של זמן

---

מתנות זה דבר מסובך. פעם קיבלתי מתנה ארוזה יפה, וכשפתחתי את האריזה מצאתי בונבוניירה מהודרת. הבעיה היא שעל הבונבוניירה הוצמד כרטיס ברכה שבו נכתב "לאורי היקר, ברכות ליום הולדתך". זה היה נחמד מאוד אם אני הייתי אורי, אבל אורי היה זה שנתן לי את המתנה...

מתנה אחרת שקיבלתי היתה צמד דאודורנטים. אז מה אני אמור להבין מזה, שמהבית שחי שלי נובע מפל של זיעה? אבל מה, שופי לא פראייר. זה שנתן לי את הדאודורנטים קיבל ממני ליום הולדתו משחת שיניים להלבנה. לא רק שיש לו ריח רע מהפה, השיניים שלו גם צהובות.

גם את הספר הזה קיבלתי מתנה, ואפילו בלי פתק החלפה. ספרי העצמה אישית, רוחניים יעני, עם המון עצות לחיים טובים יותר – כמו הספר הזה - גורמים לציניות שלי לפרוץ כמו מפל שוצף יותר מזה שנובע מבית השחי שלי.

אז מה יש לנו כאן? אישה שננטשה על ידי בעלה ויוצאת למסע של חיפוש וגילוי עצמי בלה בלה בלה. כמה מקורי. כמובן שיש לנו המון המון עצות לחיים טובים יותר, להגשמה עצמית, וכמובן שהם באים בפונט בולט ומודגש, שהקורא האידיוט לא יפספס חלילה את המסר ברבע גרוש, שממילא מופיע בצורה מפורשת. מדובר בשטויות במיץ זיעה ישר מבית השחי הנוטף שלי, כמו "להיות סבלנית במיוחד כלפי אנשים שאין לי כלפיהם גרם של סבלנות" (אז את בטח מתחילה לחבב את עצמך), "לבנות לעצמי שביל חדש לחיים" (דרך ללא מוצא), "להביט כמה שיותר ברחובות" (זה דווקא טוב עם כל הגללים של הכלבים), "ללכת לאט ולא למהר" (עדיף שתלכי להאט ותאכלי פיצה) ו"להשתחרר ולהרשות לעצמי להיות אני!!!" (שלושת סימני הקריאה המבהילים במקור).

זוכרים את אורי, זה שנתן לי את הבונבוניירה? אני הולך לתת לו את הספר הזה כמתנה. פתק הקדשה מוכן כבר יש לי.

» ביקורות נוספות של שופי ינשופי
» ביקורות נוספות על שנת המתנות