"הוא היה זקוק לטלפון קווי. מנ"ת פיקחה על כל שיחות הטלפונים הסלולריים במאחז, תוכנת 'אשלוןII' מערבלת ללא הרף מיליארדי ביטים של נתונים. והוא היה מוכן להמר שהיו לסמית כמה מעקבים שגרתיים משלו. הדרך היחידה שבה היה יכול סמית להמשיך בפועלו בלי להיתפס הייתה קבלת זרם יציב של מידע מודיעיני טוב. שימוש בטלפון נייד היה סיכון גדול מדי. בכל מקום אחר הפתרון היה שימוש בטלפון ציבורי. הם עדיין היו קיימים אם ידעת היכן לחפש: מינימרקטים, קניונים, תחנות דלק. עתיקות, גרוטאות שעדיין עובדות, שאף אחד לא טרח לתלוש ולזרוק. אבל הוא היה כעת בניו-כנען. בעולם נטול נוסטלגיה זה לא רק שלא היו טלפונים ציבוריים בתחנות דלק, אלא שכמעט שלא היו כלל תחנות דלק. הוא נסע ברחבי לייבניץ, פשוט נסע וסרק את העיר. היא התאימה למה שהחל לראות כדפוס של ערי המאחז. טורבינות רוח במערב, מעבי מים ענקיים במזרח. רחובות חלקים וערוכים ברשת מושלמת. שדה תעופה לדאונים, תחנות הטענה למכוניות חשמליות. אזורים להולכי רגל וכיכרות מתוכננות היטב ומלאות באנשים צעירים ומבריקים הנעים בתחושת מטרה. חלוקה איזורית מעורבת, איזור מסחרי ואיזור מגורים זה לצד זה. יהיה קל לגור במקום כזה, כל היתרונות שיש בעיר ללא הצפיפות וזיהום האוויר. בואו לניו כנען ועזרו לבנות עולם טוב יותר."
את הספר הזה לקחתי מספריית הרחוב. היתה עליו חותמת "עותק לקריאה מהוצאת דני ספרים" אבל חוץ מזה הוא היה נראה חדש לגמרי. בלי שום סימן שמישהו נגע בו. לא רק הרגיל של "ספר במצב מצוין", אלא חדש לחלוטין. באמת אף אחד לא נגע בו. ברמה שהאותיות המבריקות של כותר הספר - דפוס בולט ומטלי - היו מבריקות וללא פגם. כאן בבית אחרי קריאה אחת האותיות כבר משופשפות ללא הכר. מישהו קיבל מההוצאה עותק לקריאה, מן הסתם לצורך סקירה במדור כלשהו בעיתון כלשהו, ולא טרח לעשות את זה. הספר שכב שמונה שנים במקום כלשהו כאבן שאין לה הופכין ועין לא שזפה אותו.
מציאות הספר היא עכשיו, אבל עכשיו קצת שונה. זו סוגה שנקראת ספרות ספקולטיבית - בנקודה כלשהי בעבר הקרוב קרה או לא קרה מקרה מסוים, וההיסטוריה התפצלה בעקבותיו לכיוון אחר. אז אנחנו בהווה חלופי ורואים מה קורה בסיטואציה שהיא דומה אבל שונה. אז אנחנו במציאות עכשווית כלשהי - שנות העשרה של המאה העשרים ואחת, אבל שבה קיימים מחונני על - "מבריקים", או "אבנורמלים" שנולדים בצורה אקראית ולא צפויה החל משנות השמונים. המחוננות שלהם מתבטאת בהבנת דפוסים, זיהוי תבנית, ולמעשה התמודדות עם ביג דאטה בתוך המוח, בצורה שמייתרת את הקיום של שוק המניות (הם קונים הכל כי צופים טרנדים, ואז הוא קורס), ומשנה הרבה דברים בעולמות הבינאישיים והחברתיים. גיבור הספר ניק קופר היה בין המבריקים הראשונים שאובחנו, הוא עובד בסוכנות ממשלתית שתפקידה לפעול כנגד "טרור המבריקים" שהתחיל לפעול ברחבי המדינה ולבצע פיגועים ומגה-פיגועים. "המדינה" היא כמובן ארצות הברית. קופר האבנורמלי גרוש מנטלי הנורמלית, ויש לזוג שני ילדים, אחת מהם, כנראה מחוננת. לאחר ביקור בפנימיה מיוחדת לילדים מבריקים מחליט קופר שהילדה שלו לא תלמד שם, והוא מוכן לעשות הכל כדי להוציא אותה מהרשימות והאבחונים. לכן כאשר עולה רעיון לחצות את הקווים ולהסתנן למאחז המבריקים ניו כנען שממנו כנראה יוצאים הפיגועים ורעיונות החבלה - ניק קופר הוא זה שמתנדב. משם הכל מסתבך במזימות ומזימות נגד.
הספר הוא ספר מתח. מאוד קצבי, עם המון פעילות ואקשן. המפנים בעלילה הם בו זמנית מפתיעים ועם זאת צפויים מאוד בהתחשב בהיכרות עם ספרות המתח הצפון-אמריקאית ואת מי היא נוטה להאשים ברעות החולות של המדינה והממשל. כדי לשתול את ה"מציאות" בהבנת המציאות החלופית שברקע הספר הכניס סייקי עמודים של פרסומים - כתבות בעיתון, פרסומות למוצרים וכך הלאה שנמצאים בלי קשר בין הפרקים בספר, אבל בדיעבד עוזרים להבין את המציאות. החלק השני העוסק במאחז ניו-כנען נוטף המון ווייבים של "מרד הנפילים" האיין-ראנדים - ארץ על לאנשי על. באופן מצחיק יש במאחז הזה מכוניות חשמליות, אבל "טסלה" היא דווקא שם של עיר. קצת מבלבל ומוזר אבל גם מובן מאוד. בהרבה ספרי ספרות ספקולטיבית, נניח "הרצל אמר" או "איגוד השוטרים היידים" הרקע של המציאות מסביב הוא החשוב והכותב משקיע הרבה זמן בפיתוח שלו. העלילה היא משהו שולי שבא לספק תירוץ עבור הרקע הזה, ועל כן הרבה פעמים היא קצת דלה או תלושה, ורואים שהסופר לא השקיע בה הרבה משאבים. כאן העלילה היא העיקר של הספר, עומדת בפני עצמה, ומהנה במידה מרובה, גם אם חלק ממנה די צפוי.
