כואב הלב, כואב על תאיר ז"ל שנרצחה וכואב על רומן החף מפשע לדעתי ולדעת רבים אחרים בדומה לרוצחי דני כץ ז"ל, הרוצח של חנית קיקוס ז"ל ועמוס ברנס ז"ל שלא הפסיק להיאבק על חפותו.
רצח נערה צעירה זיעזע מדינה שלמה ואת האשמה טפלו על צעיר זר שלא מבין את השפה, אב טרי שכל חטאו היה עבודתו בבית הספר "נתקל" במדובב שקרן שעבור בצע כסף שתל במוחו פרטים מוכמנים ושידל אותו להודות על מה שלא ביצע.
גם הספר וגם הסדרה "צל של אמת" רק מחזקים את הטענה שהוא לא הרוצח, השיחזור שהופסק כדי לסדר את האזיקים כי הוא לא ידע היכן השירותים, המדובב שמספר לו מה עליו לומר ועוד שיטות חקירה שתכליתן למצוא אותו כאשם מובאות בספר זה על ידי רעייתו ואם ילדיו שאותם הוא רואה מאחורי סורג ובריח.
שתי נשים, שתי אימהות מאוחדות בדעתן שהרוצח/ת עדיין חופשי/ת ורק הפרקליטות והשופטים איתנים בדעתם.
מצער לקרוא שככה פועלת המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט ומפחיד היום שבו כפי שכותבת אולגה זדורוב אני או מישהו הקרוב אליי ייפול בידיהם.
מחזקת את ידיהן של אילנה ראדה ואולגה זדורוב ואולי סוף סוף מר ירום הלוי,עו"ד יתיר את הספק.


















