ביקורת ספרותית על אלה תולדות מאת אלזה מורנטה
ספר בסדר

---

שקראתי אותו פעם ראשונה מתי שהגעתי לסוף הייתי יושב במיטה ומרוב הבכי הייתי מייבב וגם יצאו לי מהפה כל הקולות של היבבות עד שאשתי באה לחדר ואיך שראתה אותי שאלה מי הלך. את הקולות של הצחוק שלה מתי שהבינה שאני בוכה בשביל ספר שמעו מצפון בת-ים לדרום רחובות. מאותו יום יש לה מחסן של בדיחות על הספרים שיש אצלי ושולפת ממנו כל פעם שיש לה הזדמנות. חלק מאלה אפילו מצחיקות.


עכשיו שקראתי אותו עוד פעם אני לא מבין על מה בכיתי. אז שקראתי חשבתי שאני קורא קלאסיקה יעני שגם אלה שיבואו עוד מאה שנה יקראו את זה וירגישו שכתבו את זה בשבילם. עכשיו אני מבין שלא צדקתי. עובדה שאני קורא את זה בסך הכל אולי חמש עשרה שנה יותר מאוחר ואני חושב שקודם כל היו יכולים לחתוך הרבה חלקים מהספר בלי שהייתי מרגיש בזה וגם מה שנשאר אין בו מספיק מה שידבר אל אחד שחי בזמנים האלה יעני הוא יש לו שורשים יותר מידי בזמנים שלו והוא לא מצליח להוציא מהם משהו כללי. אני כל הזמן היה לי השוואה שאני קורא עכשיו גם את מלחמה ושלום (אבל לאט לאט שיש לי זמן) ושמה הרגשתי כאילו כתבו את זה עכשיו אפילו שזה ספר הרבה יותר ישן.


מה שהסופרת ניסתה לעשות פה זה דוקא יפה ואפילו מוצא חן בעיני גם עכשיו. היא קראה לספר היסטוריה (ואלה ששינו את השם שלו בעברית לפי דעתי עשו טעות) וזה מה שהיא באה לספר יעני את ההיסטוריה של הרוע וגם כתבה אותו כמו ספר היסטוריה ככה שבכל פרק קודם כל היא מספרת כמו שמספרים בסיכום של פרק בספרים של הבית ספר מה קרה באיזה חודש באיזה שנה. זה הכל בתקופה משנת 1940 עד 1947. אחרי שהיא נותנת את התקצירים האלה היא מתחילה לספר על הבני אדם אבל במקום שתספר על מוסוליני או היטלר או צ'רצ'יל היא מספרת על אידה ונינו ואוזפה ועוד כל מיני אנשים שכולם עניים ורובם אין להם השכלה ולא מעניין אותם מי עכשיו בשלטון וחלק אפילו לא שומעים רדיו רק רוצים לחם ושלא יהרגו אותם כי זה מה שצריך. צריך לחיות ולרצות לחיות ולרצות שאחרים יחיו. אולי בכלל לא צריך יותר מזה אבל בטח לא פחות.


אני גם חושב שהיא ניסתה להראות את כל מה שקרה במלחמה באיטליה דרך העיניים של אחד שהוא תינוק ולא משנה איך ולמה בא לעולם אין לו שום דעות חוץ מתמימות ורצתה אולי להראות שהתמימות כבר אין לה מקום בעולם שלנו. לאן שלא הולכים יש משהו שיפגע בה ולא יתן לה להמשיך לחשוב שהכל טוב והכל יכול להיות טוב. ואולי היא רצתה להראות שכל מי שחושב ככה ומאמין בכל מיני רעיונות כאלה שאומרים שהעולם טוב והאנשים טובים חייב לעשות חישוב מסלול מחדש.

הרעיונות האלה שלה באמת מאד יפים והיא יש לה נשמה של אחד שלא אוהב שום שלטון יעני אנרכיסט אבל הבעיה שהיא ניסתה לתקוע את כל האמונות האלה של האנרכיסטים בצורה של תיאוריה בלי שזה יהיה חלק מהסיפור וככה היא הרגה גם את כל החלקים הטובים. חבל.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על אלה תולדות