ביקורת ספרותית על מסע חיים - אלוף חיים ארז: מ"ילדי טהרן" לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים מאת אילן כפיר
ספר בסדר

---

"אני המפקד. האחריות כולה עלי. אם התכנון לא עובד – צריך למצוא פתרון ולבצע בכל מחיר. להסתער קדימה. גם אם זה דרך שדה מוקשים ותחת אש תופת. לימים, גם במלחמת ששת הימים וגם ביום הכיפורים, הלקחים האלה יושמו במלואם" (לקחיו של האלוף חיים ארז ממלחמת סיני, עמוד 108).

הספר "מסע חיים" מאת אילן כפיר ודני דור (הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2017) הינו ביוגרפיה מקיפה אודות האלוף במילואים חיים ארז (רוזנברג), מפקדה של חטיבה 421 במלחמת יום הכיפורים ולימים אלוף פיקוד הדרום. טוב עשו דור וכפיר בכותבם את הביוגרפיה הנ"ל שכן ראוי לחזור למסלולו הצבאי וללמוד מספר לקחים שכוחם יפה גם כיום. כפיר אינו רק עיתונאי מנוסה, שכתב כמה וכמה ספרים אודות מערכות ישראל, כי אם מי שמכיר את הלחימה על בשרו. במלחמת יום הכיפורים לחם בשורות חטיבת הצנחנים במילואים 247 (זו ששחררה את ירושלים וצלחה את התעלה). כחובש בפלוגת ההנדסה החטיבתית של הצנחנים (פלחה"ן) היה בכוח הראשון שצלח את תעלת סואץ, במסגרת מבצע "אבירי לב" בליל 15 - 16 באוקטובר 1973. דני דור שיתף אתו פעולה במספר ספרים.

ארז שברח מווארשה הכבושה בידי הגרמנים, שרד את החורף הנוראי במחנה בסיביר, הגיע לנהלל ללא משפחתו במסגרת קבוצה מילדי טהרן. לצה"ל הוא בכלל התגייס כמדריך גדנ"ע. אבל לאחר ויכוח עם אפסנאי (שהפך עד מהרה לאלים) הועבר מיחידתו ונשלח לקורס קציני חי"ר, שם מצא עצמו, ללא כל רקע בהכשרת חיל רגלים, עם צוערים מן הצנחנים דוגמת דב תמרי, אורי שמחוני ואפרים ברנד. לא בלי קשיים הצליח ארז לסיים את הקורס ובסיומו מונה ל"מפקד מחלקת טירונים בגדוד 13 בחטיבת גולני" (עמוד 103). במבצע קדש , 1956, "המשימה שהוטלה על גדוד 13, בפיקודו של שלמה אלטון, היתה לכבוש את מוצב 25א', מוצב פלוגתי ששלט בצירים המובילים לכביש רפיח-אלעריש, כדי שיהיה אפשר לפתוח את הדרך לחטיבת טנקים בפיקוד חיים בר-לב" (עמוד 105).

לאחר תנועה בחולות רצועת עזה נדרש ארז להוביל את אנשיו בפריצה למוצב, דרך שדה המוקשים שהקיף אותו. לארז היתה, שיחזר כעבור שנים, "הרגשה שגורל הקרב מונח על כתפי. נזכרתי בסרטי מלחמה רוסיים ממלחמת העולם השנייה, שבהם החיילים הרוסים נשכבים על הגדר, ואלה שמאחור דורכים עליהם ומסתערים קדימה אל שדות המוקשים. מי שמפעיל מוקש נופל על הקרקע, אבל הכוח המסתער ממשיך הלאה. אם זה טוב לרוסים – זה טוב גם לצה"ל... וזה מה שעשיתי. לא חשבתי באותו הרגע על מה שיקרה לי. הפלתי ברגליים את הגדר, צעקתי ' קדימה הסתער אחריו' ורצתי קדימה. הספקתי עוד לראות את הכוח מתרומם ורץ אחרי. על שדה המוקשים. ישר לתוך תעלות הקשר של המוצב. אני לא בטוח שהלוחמים ידעו שאנחנו נכנסים לשדה מוקשים, אבל כולם קמו אחרי. לימים, כשנזכרתי בריצה דרך שדה המוקשים, חשתי צריבה ברגליים" (עמוד 107). ארז קפץ ראשון לתעלה ומיד נתקל בחייל מצרי מגודל. לימים סיפר על הרגע הארוך בטרם לחץ על ההדק. כשנתקלו בבונקר מרכזי הורה ארז "לחוליה הקדמית לירות לעבר הבונקר, והוא יצא מהתעלה, התקדם לעברו והשליך פנימה רימון יד. אחרי הפיצוץ הוא פרץ פנימה תוך ירי מהעוזי. מראה הגופות המרוטשות של שלושת החיילים המצרים שהיו בבונקר המשיך ללוות אותו עוד זמן רב" (עמוד 108). לאחר המלחמה עבר לחיל השריון, ובו עשה את עיקר שירותו.

במלחמת ששת הימים לקח פיקוד על גדוד 79 בחטיבה 7 שמפקדו נהרג, והוביל אותו לפריצת המתחם המצרי המוגן בג'יראדי. במלחמת יום הכיפורים, והוא מפקד חטיבת השריון 421 באוגדת האלוף אריק שרון, היתה חטיבתו חטיבת הטנקים הראשונה שצלחה את התעלה לאחר קרבות מרים. מהלך ששינה את פני המערכה בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים. בצד המערבי של התעלה ביצעו הטנקים של ארז פשיטה נועזת על סוללות הנ"מ שמנעו מחיל האוויר לפעול בהצלחה בחזית הדרום. "בפשיטה המשוריינת השמידו כוחות החטיבה ארבע סוללות טילים וכוחות טנקים, נגמ"שים, כלי רכב, כוחות חי"ר ומתקני צבא" (עמוד 235). השמדתן יצרה לחיל האוויר חופש פעולה שהיה קטלני עבור המצרים. "חיים ארז מנצל את השקט היחסי בחניון הלילה לפגישה עם מח"ט הצנחנים דני מט, שהתמקם עם חפ"ק החטיבה שלו בחורש של איקליפטוסים עבותים. פניו של מח"ט השריון שחומות מפיח הטנקים. שני מפקדי החטיבות הראשונות שחצו את תעלת סואץ מתחבקים.
"איך היה?" מתעניין מח"ט הצנחנים.
"אגדה... שיימשך כך," מחייך מח"ט השריון" (עמוד 236).

מעניין לקרוא על מערכת היחסים בין ארז לממונים עליו ועל האופן בו דאג לפקודיו. כאשר עיכב הרמטכ"ל רפאל (רפול) איתן, את קידומו של "סגן אלוף מוטי פז, שבאותו הזמן היה קצין אג"ם באוגדתו של חיים בסיני. הנימוק של רפול היה שבהיותו מפקד סיירת הצנחנים, עוד לפני שעשה הסבה לשריון, לא הצליח פז לבצע פעולה בעומק מצרים. במלחמת יום הכיפורים לחם פז כמפקד פלוגה בחטיבה 401, והתותחן בטנק שלו כתב לאחר המלחמה ספר "סיפור מלחמה", ובו תיאר בהערצה איך פיקד פז בגבורה והיה אחד ממפקדי הפלוגות הטובים בחטיבה. פז אף קיבל את עיטור העוז לאחר המלחמה. חיים ארז, אז כבר מפקד אוגדה 162, שלח לרפול את הספר, ואחרי שרפול קרא אותו, הוא התקשר לחיים וביקש שישלח אליו מיד את מוטי פז כדי שיקבל קידום" (עמוד 254-255).

כאלוף פיקוד הדרום, באפריל 1982 פיקד על פינוי העיר ימית בסיני. על האופן שבו ביצע את הפינוי, ברגישות ובנחישות, כתב לו ראש הממשלה מנחם בגין, "כל אזרחי ישראל ראוך בדאגה, בנשימה עצורה ובהתפעלות, ממלא את התפקיד הקשה ביותר שהוטל אי פעם על מפקד בצבאנו או בכל צבא אחר, במדינה כלשהי. ואת התפקיד הזה: לבצע את החלטת הממשלה, מפקדו העליון של צבא הגנה לישראל, בלי שיישפך דם, מלאת עד תום, בכבוד, בהדר, בתושייה, באהבת ישראל.
... ודמעות גבר, חייל ומפקד – אין קדושות מהן.
שלך בהוקרה ובאהבה" (עמוד 277).

בשל העובדה שהספר נכתב בשיתוף פעולה מלא של נשוא הביוגרפיה, ניכר כי אין בו את המעידות והתקלות העובדתיות המלוות תדיר את ספריו של כפיר. הוא מעניין ומקולח לקריאה.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על מסע חיים - אלוף חיים ארז: מ"ילדי טהרן" לפיקוד על צליחת הטנקים במלחמת יום הכיפורים