סקירה מרתקת על החיים הספרותיים בארץ ישראל 1910-1933. ספר זה הוא למעשה עבודת הדוקטורט של המחברת, אך הוא לא כתוב בצורה אקדמאית מורכבת אלא בצורה שווה לכל נפש.
החיים הספרותיים בארץ ישראל החלו ב-1910 עם עלייתו של ברנר ארצה. מדובר כמובן בחיים הספרותיים החילוניים שהרי ספרות הקודש החלה שנים רבות קודם.
נושאים מרתקים במיוחד שהמחברת נוגעת בהם: הקשר בין החיים הספרותיים בגולה לחיים הספרותיים בארץ, גסיסת החיים הספרותיים בגולה במקביל להתפתחות החיים הספרותיים בארץ, ברנר ומעורבותו כמייסד החיים הספרותיים בארץ, ייסוד בתי דפוס ומול"ים, הסופרים שפעלו בארץ- איך הם חיו ומה הייתה מערכת היחסים בין סופרים למול"ים בתקופה.
אישית מצאתי את הפרקים הראשונים בהם דובר על הספרות בארץ בשנים 1910-1920 מרתקים ביותר. מתואר כיצד נבנו בארץ חיים ספרותיים יש מאיין.
מספר נתונים מעניינים שעולים מהמחקר של שביט:
1) ספרים בשנים 1910-1920 היו יקרים ולא כל אחד היה יכול לרכוש ספר קריאה. העלות הממוצעת לספר הייתה יום עבודה של אדם.
2) ספרים נמכרו בממוצע ב-500 עותקים בכל העולם, ספר שנמכר במעל ל-1000 עותקים נחשב למוצלח ביותר, וכשספר נמכר במעל 2000 עותקים זו הייתה חגיגה שלימה.
3) הסופרים שהיו בארץ בתקופה זו היו צעירים מאוד ובתחילת דרכם. הגישה הייתה להוציא כל מה שנכתב בעברית, גם אם האייכות הייתה נמוכה. תפיסתו של ברנר הייתה שכמה שיותר ספרים בעברית יצאו לאור כך יגדל הביקוש לקריאה ויתפתח מרכז ספרותי בעברית בארץ. אגרות ברנר כוללות מכתבים רבים בהם הוא מבקר קשות ספרים ולמרות זאת מוציא אותם לאור, וזאת לפי גישתו.
4) התקופה הראשונה 1910-1920 נקראת "תקופת ברנר" כיוון שהוא היה הדמות הדומיננטית בייסוד המרכז הספרותי בארץ. לצערנו הוא נרצח ב-1921 ובכך תמה "תקופת ברנר". התקופה השניה מתחילה ב-1924 עם עלייתו של ביאליק ארצה והוא הופך לדמות הדומיננטית בסצנה הספרותית בארץ.
5) למעשה כמעט עד 1920 שימש המרכז הספרותי בארץ ישראל שלוחה של המרכזים הספרותיים בגלות. אף על פי שברנר ניסה ליצור בארץ מרכז עצמאי על-ידי הקמת הוצאת ספרים וכתבי עת ויצירתן של אפשרויות פרסום מיידיות לסופרים היושבים בה, ועל-ידי סירובו האישי לפרסם את ספריו בהוצאות הספרים באירופה וסירובו לכתוב ביידיש. ברנר סרב לפרסם ביידיש ולהוציא את ספריו באירופה משני טעמים: הוא רצה לפרסם את יצירותיו בכתבי-העת שהופיעו בארץ, ובדרך זו לפתור את בעיית המחסור בחומר ספרותי בעברית. הוא ביקש לכתוב בעברית בלבד ועל ידי כך להפגין את עמדתו כלפי השתלטות ספרות יידיש על הספרות העברית באירופה.
6) עד 1910 כבר פעלו ביפו שלשה בתי דפוס, ובית דפוס נוסף פעל בירושלים. אלה שימשו כבסיס לתעשיית המו"לות.
7) ברנר הבין שקיומה של הוצאת ספרים הוא תנאי הכרחי להקמת מרכז ספרותי בארץ-ישראל.
8) המו"לים פעלו על בסיס האידאלים שלהם ולא על בסיס מסחרי. (היום זה שונה אני מאמין..)
9) בשנים 1908-1920 יצאו בארץ ישראל סך הכל 128 ספרים של ספרות יפה בעברית, 57 ספרים של ספרות יפה מתורגמת, 163 ספרי מדע, 64 ספרי דת, 47 ספרי לימוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)
