(כמו שאני רואה, עד עכשיו אף אחד לא טרח לכתוב ביקורת של יותר מ-5 מילים על הספר, או על כל ספר אחר במהדורה הזו או במהדורה אחרת, אז אני ארים את הכפפה...)
מבוכים ודרקונים, אני לא אתפלא אם שמעתם את השם הזה מילדיכם שהלכו לחוגים, או שאפילו אתם שיחקתם במשחק בעצמכם.
המשחק הזה עשה לו שמות כמשחק שחנונים משחקים בהפסקות של בית הספר, אם אלפי חוקים שצריך לזכור.
אבל אם אתם משחקים בו, מיד יודעים שיש בו יותר מאנשים שמרביצים לאורקים בעזרת גלגול קוביות.
למי שלא שמע על המשחק, מדובר במשחק תפקידים, כלומר, משחק בו כל שחקן משחק דמות, זה יכול להיות אלף קוסם או סוכן חשאי, אבל במשחק התפקידים כל השחקנים והדמויות מתאגדים יחד, ועוברים יחד את כל מה שמנחה המשחק מביא אליהם, בחלק מהמשחקים יכול להיות שמדובר במשברים פוליטיים, באחרים, אולי רק כנופיה שתוקפת אנשים במטרה להתעשר, או אולי אוצר, אבל ביחד הדמויות רוקמות סיפור. בו הן משחקות את הגיבורים.
מבוכים ודרקונים הוא משחק כזה, המתמקד בפנטזיה בסגנון טולקיני, על חבורת הרפתקנים שיוצאת למשימות.
הספר הזה סוקר את כל החוקים הנחוצים לשחק במשחק, במהדורה הרביעית הרביעית שלו, (עד עכשיו יצאו למשחק 5 מהדורות, כל אחת מתקנת את מה שהקודמת נכשלה בו, כעת המהדורה החמישית היא היחידה שמודפסת, ורק אותה לא תרגמו לעברית) כתובים בו איך ליצור דמות, וכן, איך להרוג מפלצות בעזרת גלגולי קוביות.
הדבר שהכי מפריע לי בספרי המבוכים ודרקונים, הוא התמונות, זו גם הסיבה שהספר לא קיבל ממני חמישה כוכבים.
שוביניסטיות אדירה, פשוט, לא.
אם עובי הספר לא מפיד אתכם, אם יש לכם דמיון מפותח ותוכלו לקחת ברצינות את העובדה שלרגע אחד הפכתם לאדם אחר, המשחק הזה אדיר, כל מה שאתם צריכים בכדי לשחק הוא ספר אחד, סט קוביות מיוחדות, חברים טובים והרבה דמיון...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
