ביקורת ספרותית על משפחה וחצי: סיפורו של איציק מאת גלילה רון-פדר-עמית
ספר טוב

---

ספר טוב, אמנם לא קלסיקה בלתי נשכחת אבל בכל זאת אחלה ספר.
שפת הספר לא קשה לקריאה, להפך, המילים מובנות בברור והספר כתוב בצורה קלילה וקולחת למדי, שזה יכול להיות נחמד לפעמים, אבל לי זה קצת הפריעה, מפני שהיה חשוב לי ששפת הספר תהיה קצת יותר גבוה, ובכל זאת זה ספר לנוער ולכן שפה שאינה גבוה כל כך פחות מתאימה. אבל כבר הכנתי את עצמי לזה, אני מכירה את גלילה רון פדר. אני לא מתה על הספרים שלה, הספר האהוב היחיד שזכרתי מילדותי היה טולי תעלולי, ואפילו זה היה קצת משעמם. אבל אם נקח למשל את מנהרת הזמן, העלילה באמת מעניינת, אבל הבעיה היא באמת בצורת הכתיבה. הצורה יכולה להיות קלה, כי זה בכל זאת לא ספר לנוער ואין מה לדבר על מבוגר, אבל בכל זאת הדיבור צריך להיות גלילה כותבת פחות כסיפור, יותר כסתם צורת דיבור, וזה מפריעה. תמיד העלילה מעניינת, אבל השפה פחות טובה.
בכל מקרה, הכנתי את עצמי לספר לא משהו, אבל באמת הופתעתי, כי העלילה הייתה ממש מותחת ומעניינת, הדמויות מעניינות ומקוריות, ועל הסיפור עצמו אין מה לדבר. שנתי את דעתי על הסופרת, היא דווקא יכולה לפעמים, אם היא רוצה, לכתוב ספרים מענינים ומקוריים, מצחיקים ודרמטיים גם יחד.
הסדרה משפחה וחצי היא סדרת ספורים (שהם גם סדרת טלוויזיה, והסדרה ממש מומלצת. אהבתי אותה מאוד) שהם בעצם מתבססים על ספור משפחתי אחד מכמה צדדים, שזה יכול להיות ממש מגניב, אבל גם צריך להיזהר בשביל שהקורא לא ישתעמם מדי, כי זה ירגיש שהכל חוזר על עצמו, לכן זה גם יכולה להיות עבודה קשה. אבל גלילה באמת לא שעממה לרגע בכל הסדרה, ואני בחרתי לגעת דווקא בסיפורו של איציק. איציק הוא נער צעיר בסוף גיל ההתבגרות בארך. אמו ואביו התגרשו בילדותו, ומלבד זה חווה עוד רגעים קשים הרבה יותר בצעירותו: לאחר שהוריו התגרשו, אמו חלתה בסרטן. הוא זוכר שלאביו בכלל לא היה אכפת. הוא סתם זרק אותה ואף אותו בצד והלך לעניניו. לכן איציק שנה ועדיין שונא אותו על כך, ואי אפשר לתאר כלל את הרגשות שהציפו אותו באותו רגע שנודע לו כי אמו מתה. הוא זרק את רוב האשמה על אביו, וכך גם שנה אותו עוד יותר. הוא כל כך כעס!
ושום דבר עוד לא נגמר: פתאום הוא מבין שאביו נמצא לכמה שנים בכלא, מפני ששדד לפחות שמונה בנקים מלאים בכסף וברכוש יקר של אנשים. נכון ששנא את אביו, ובכל זאת, זה אבא שלו. ברור שהוא לא התחיל לבכות ולהצטער ושוב לבכות, ושוב להצטער. הוא בכל זאת גם חשב שמגיע לו, ושהמשטרה עשתה מעשה נכון. אבל הוא מאוד מתבייש בכך שאביו גנב ויותר גרוע: כלוא בבית הסוהר. כך הוא מוצא את עצמו עובר בין משפחות אומנות כאלה וכאלה, אך בסופו של דבר או שהוא עצמו מחליט לעזוב אתן, או שהן ממש מגרשות אותו. אבל יום אחד הוא מגיע למשפחת דגן. ויש לו הרגשה שזה לא סתם בית, אלה בית מזמין, חם כזה, בית קבע אוהב. אבל האם זה נכון? לאט לאט הוא מגלה, עד לפרק האחרון, בו הוא מסכם את המשפחה האמנת הזאת ובכלל את המשך החיים והציפיות לעתיד. הספר מומלץ לבני נוער, מתחילי גיל ההתבגרות או מסיימי גיל ההתבגרות. זה ממש לא משנה. אני ממליצה להתחיל עם הספר הזה, ואז לעבור לקרוא ממש את כל הסדרה. היא באמת יפה ומיוחדת.

» ביקורות נוספות של אביבל'ה
» ביקורות נוספות על משפחה וחצי: סיפורו של איציק