ביקורת ספרותית על האסיר מתא 25 - הרפתקאותיו של מייקל ויי מאת ריצ'רד פול אוונס
ספר מעולה

---

אני אמנם לא גיבור-על ואין לי גם כוחות-על , אבל מישהו בהחלט צריך להציל את כבודו של הספר הזה.

להלן הפרטים של הקורבן:
*הביקורת, ביקורת בודדה באתר על הספר, קטלה את השפה שלו, הילדותית מדי לטענתה של המבקרת.
*עבודה לא טובה נעשתה בתקציר, הילדותי והסתמי, שבהחלט יכול לגרום לאנשים להאמין למבקרת הזו.
*הספר לא מספיק מוכר.

רוצה לומר לפני שאני יוצא למשימת ההצלה שלי, שאת הספר השגתי במקרה. לא שמעתי עליו כלל וכלל. שוטטתי בספרייה, כשאני שואל את הספרניות היכן נמצאים הספרים ששם משפחתם של סופריהם מתחיל באות ב', במטרה לקרוא ספר כלשהו של מיכאיל בולגקוב. אך מסתבר שאין לי כישורים ראויים לציון בשיטוט במרחבים הספריתיים והמאיימים, ומהר מאוד הלכתי לאיבוד. לא היה לי נעים לשאול את הספרניות איפה בדיוק נמצא בולגקוב, אז פשוט לקחתי ספר שהעטיפה הצדדית שלו משכה את תשומת לבי. עברתי על התקציר, שאמנם נשמע ילדותי כמו שציינתי קודם, אבל בכל זאת לקחתי, כי זה נראה לי כמו ספר זורם כזה להעביר איתו את הזמן בנעימות, וזה בהחלט מה שהייתי צריך.

***

בזמן האחרון, אינני מרבה לקרוא ספרי נוער. זנחתי אותם, כי רובם כבר לא מצליחים לעשות עליי רושם גדול (חוץ ממגנס צ'ייס כמובן), וגם כי עברתי לליגה של הגדולים. אבל פעם בכמה זמן כן יוצא לי, ולפעמים זה עובד ולפעמים לא. הפעם זה כן.
ספרות נוער הייתה חלק בלתי נפרד מילדותי, הם השפיעו עליי בעוצמה רבה. כל חיי הייתי קורא על הרפתקאות מסמרות שיער ומלאות בדמיון, עם כתיבה מלהיבה, תוססת, קלילה וצעירה שעושה את העבודה. בעיקר לצעירים, פחות למבוגרים. כי אם מבוגר היה קורא ספר נוער, במקרה הטוב היה רק נהנה מהעלילה. ילד, או לפחות ילד "שרוט" כמו שאני הייתי, היה ממש חי את הספר במשך כל תקופת הקריאה, ואף גם אחריה - רגעים בלתי נשכחים עברו לי בראש לאורך כל היום כאילו היו סרט קולנוע. דמויות, לבטים, טעויות, בעיות, רעים, טובים, בוגדים, כאלה שעברו מהצד הרע לטוב. כל הדרמה החיה והסוערת שהתחוללה בין דפי הספר, עברה לתוך המוח, עתיר דמיונו הפורה של הילד שהייתי.

כך לשמחתי הרגשתי בספר הזה, עם כתיבה טובה בשביל ספר נוער. מי שקורא ספרי נוער, לא יסכים שהכתיבה ילדותית, היא לגמרי נמצאת בתבנית הרגילה של ספרי נוער. שזה אומר כתיבה קלילה שמשתלבת עם קצב עלילתי מהיר, עם אמירות ציניות קולעות מדי פעם של הדמות המספרת ודיאלוגים חדים ומהירים. מאוד אמריקאי, שבספר נוער כמו זה, זו דווקא מחמאה.
חייתי אותו. אמנם לא כמו פעם בילדות, כי הפעם חייתי גם עוד דברים מלבד הספר, כמו למשל את המציאות - הלימודים והחברים והשגרה, המונדיאל הצפוף במשחקים ועוד. אני כבר לא ילד כמו פעם, שלא משנה מה הוא עובר בחייו האישיים, הוא לא נותן להם להיות מורגשים. ולמרות זאת, באופן יחסי, הצלחתי לחיות את הספר. הוא עשה עליי רושם מאוד חיובי.

בהתחלה, נראה שהספר הזה הוא מסוג הספרים כמו 'זה' של סטיבן קינג, ועוד כל מני ספרים בסגנון. יש את הקטע של בית הספר מצד אחד - חנונים, בריונים, מקובלים, מקובלות. ומצד השני נכנס גם מימד פנטזטי לסיפור, שמצטרף אל האוייב הבריוני והרגיל של בית הספר. אבל, הספר מוכיח עד מהרה שאולי יש בו תבניות, אבל הוא לא נותן להם להתקיל אותו, והעלילה נהיית מקורית, פתלתלה ומותחת, מקורית לכל דבר ועניין.

מייקל הוא תלמיד תיכון רגיל, שעושה הכל כדי שימשיכו לחשוב בבית הספר שהוא רגיל. אבל מסתבר שהוא נולד עם כוח-על, הוא מסוגל להוציא זרם חשמלי בעוצמה מאוד גבוהה באמצעות מכת אגרוף. יום אחד קורית בבית הספר טעות כתוצאה מאיבוד עצבים, והוא נחשף. העדה לכוח-העל שלו, היא טיילור הנערה המקובלת של התיכון, שמסתבר שהיא מסתירה סוד דומה ושגם לה יש כוח-על, היא מסוגלת לאתחל מוחות של אנשים, כמו שעושה מחשב. וכששני אנשים מסתירים סוד משותף, הם נהיים חברים טובים. החברות ביניהם מדהימה וחמה, אבל כשהם מנסים למצוא פרטים על מקרים נוספים ודומים שקרו לאנשים כמוהם עם עוד כוחות-על שמסתובבים בעולם, הם נחשפים על ידי אירגון, ששם לו למטרה לעשות בהם, באנשים המיוחדים עם כוחות-העל, שימוש אכזרי לטובת צרכיהם האישיים.
החבר'ה הרעים בסיפור, לא נופלים לשטויות כמו: "וואה, וואה, וואה (*צחוק מרושע*) אני אשמיד את העולם!"... לא, הם חכמים, מחוכמים ומחושבים, וכתוצאה מכך גם מסוכנים יותר, מרושעים יותר ומעצבנים יותר. הטקטיקה שבה הם נוקטים, היא מאוד מעניינת. אבל יותר מכך אני לא רוצה להרחיב, מחשש לספויילרים. גם רגעים מדהימים ומרגשים של חברות גדולה ואהבה גדולה לאמא, קיימים בספר. תקראו אותו, מומלץ בחום.

וזהו, ספר - אני הייתי זשל"ב, ושמחתי להציל אותך. בפעם הבאה, תשתדל לא להסתבך בצרות...

*


נ.ב - אולי אתם קוראים את הסקירה שלי ומגחכים נוכח ההתלהבות המוגזמת יחסית שלי מספר עם שם כמו "הרפתקאותיות של מייקל ווי - האסיר מתא מספר 25", אבל תגחכו כמה שתרצו: ככה זה כשאתה קורא ספר דרך עיניים של ילד. אי אפשר לעצור את ההתלהבות שלך.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על האסיר מתא 25 - הרפתקאותיו של מייקל ויי