ביקורת ספרותית על המכתב האבוד מאת ג'יליאן קנטור
ספר מעולה

---

את הספר הזה תיקחו לאורך זמן אתכם.

זהו רומן היסטורי המתרחש בשני קווים מקבילים ובמשך כשנה.

המועדים: אוסטריה 1938 מול לוס אנג'לס 1989.

כידוע ב-13.3.1938 האנשלוס (Anschluss): היטלר שלח את צבאו לאוסטריה, וסיפח את אוסטריה לרייך הגרמני השלישי. מיד לאחר הסיפוח החל הגסטאפו בביזה מאורגת של דירות יהודיות, שבמהלכה הוחרמו חפצים ונשלחו לברלין. עוד לפני המועד הנ"ל הורחקו יהודים ממשרותיהם במוסדות ציבוריים, בתי כנסת חוללו, נשרפו, היטלר העביר תקנות בחוקי האזרחות, יהודים נרדפו, נעצרו ונכלאו במחנות ריכוז כבר ב-1938.

ועידת מינכן שהתקיימה ב-29.9.1938 בבווריה, לא מנעה את המלחמה הארורה. הצהרתו של צ'מברליין בחזרתו מהוועידה לא החזיקה מים, ובלילה שבין ה-9.11.1938 ל-10.11.1938 היהודים חוו את פוגרום ליל הבדולח – קריסטלנאכט. מאותה עת זה רק נעשה יותר ויותר גרוע. ננקטו צעדים חמורים נגד יהודים, הילדים הורחקו מבתי ספר, והתקנות לא הפסיקו לזרום כפגיונות ללב ליבה של הקהילה היהודית.

חמישים ואחת שנה לאחר מכן נפלה חומת ברלין – ב-9.11.1989 שימו לב: זה בדיוק המועד של פוגרום ליל הבדולח שהתרחש ב-9.11.1938! האירוע הזה היה אירוע מכונן שסימל את נפילת המשטרים הקומוניסטיים, ואת סופה של המלחמה הקרה. כידוע לאחר הפלת חומת ברלין אוחדה גרמניה בשנת 1990.

ולמה חפרתי לכם עם כל מה שכתבתי כאן? כי זה קשור לספר "המכתב האבוד"...

ג'יליאן קנטור נוטלת שתי תקופות ושנים מכוננות בעם היהודי ובעולם בכלל.
עבר: אוסטריה 1938 והווה: לוס אנג'לס 1989 בפרקים שמגוללים לקורא לסירוגין.

באוסטריה 1938 אנחנו מוצאים את כריסטוף היתום וצייר רחוב, נאסף אל בתו של פרידריך פאבר היהודי, כעוזר לפרידריך שהיה במקצועו אומן בחריטת בולים. כריסטוף התגורר במשפחת פאבר, ונהג לאכול, לבלות איתם, לערוך את הקידוש בימי שישי, ובד בבד הוא התחבר לשתי הבנות: אלנה בת ה-17 ומרים בת ה-13.

למרות האווירה והקשיים של הקהילה היהודית, החיים במשפחת פאבר התנהלו פחות או יותר עד ל-9.11.1938 טוב. ברם... לאחר מאורעות ליל הבדולח, פרדריך כבר לא יכל להמשיך בעיסוקו. כריסטוף נאלץ למלא את מקומו של פרידריך בחריטת בולים. ככל שהזמן חלף והגרמנים ריחרחו שמשהו לא תקין במשפחת פאבר, כריסטוף בעזרת יוז'ף מבריחים את שתי הבנות מחוץ לגבולות המדינה. האם הם הצליחו?

בלוס אנג'לס של שנת 1989 כחמישים שנה לאחר מכן, קייטי נלסון מצויה בהליכי גירושין מדניאל. אביה חולה בדמנציה ושוהה בבית אבות. אחד הדברים החשובים לאביה יותר מכל-אוסף הבולים שאסף במהלך חייו.

במסגרת הסדר בחייה האישיים ובחפצים של אביה, קייטי פונה לבנג'מין סוחר בולים. תוך כדי בדיקת האוסף, הוא מגלה בול אוסטרי מיוחד ויוצא דופן, מתקופת מלחמת העולם השנייה שלא ראה אף פעם, מודבק על מעטפה ישנה ממוענת לפרויליין פאבר. בבול רואים צריח שחור-לבן, מודפס על רקע כתום, ובכל פינה מופיעה הספרה שמונה, מכוסה חלקית במילים DEUTSCHES REICH. בראש הצריח יש קווי מתאר של מה שנראה כמו פרח זעיר. פרח שלא אמור להיות שם.

מי זו פרויליין פאבר? הכיצד המעטפה הגיעה לאוסף אביה של קייטי? למה הבול מודבק הפוך? מה מיוחד בבול הזה? מה עלה בגורלה פרויליין פאבר? מה מקורו של הפרח? ולמה דווקא פרח האדלווייס?(*)

הקושיות הללו גורמות לקייטי ובינג'מין להרים גבה ולסקרנות, ושניהם יחדיו יוצאים למסע על-מנת לקבל מענה על השאלות. תוך כדי מסעם הם מקבלים תשובות לשאלותיהם, וחושפים סיפור אהבה השזור בהיסטוריה של המשפחה, ניתקלים בטרגדיות, נאמנות, מערכות יחסים ואהבה רבה.

הסופרת מצליחה בכתיבה פנטסטית, מרתקת, ומשובחת לחשוף, לשזור ולרקום שני סיפורי אהבה מרגשים, הגורמים לצמרמורת, ופיתולים שגורמים לדפיקות לב מואצות.

בפרק "הערת המחברת" מסבירה ג'יליאן קנטור מהיכן נשאב הרעיון לספר. לדעתי זהו פרק מעניין בפני עצמו.

אחד הדברים המעניינים שנחשפתי אליו בספר הנוכחי, לא ידעתי שבשעות הערב ובעת שהשמש שוקעת, מצבם של חולי אלצהיימר מתדרדר. מידע מעניין...

אהבתי את הספר מאוד ונשאבתי אליו ביומיים האחרונים. יחד עם זאת היה חסר לי קצת מידע על דמויות המשנה כמו: האימא של קייטי, ההורים של כריסטוף, מרים האחות של אלנה, יוז'ף ועוד. למרות החוסרים הללו אני ממליצה מאוד לא לדלג על הספר הזה. יש לי תחושה שתישאבו אליו כמוני.

אחד המשפטים שאהבתי בספר וקראתי אותו מספר פעמים, ולדעתי נכון לכל עניין ודבר מעמוד 323: "אין רק סוף אחד, תשובה אחת, אדם אחד שיכול לעשות אותנו מאושרים, או לא מאושרים. אולי כולנו יכולים להתחיל מההתחלה, להפוך לאנשים אחרים."

בשורה התחתונה: הספר המכתב האבוד לא ילך לאיבוד אצלכם לאורך זמן...

ממליצה בחום.

לי יניני

(*)צמח שצומח רק בשטחי בור סלעיים ורחוקים. היו גברים שנהרגו כשניסו לטפס על פסגות ההרים כדי למצוא פרחים כאלה לאהובותיהן, ואלה שלא נהרגו-אצלם הפרח היה לסמל אהבה והתגברות על מכשולים.

ידיעות ספרים, רומן היסטורי, 342 עמודים, 2018

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על המכתב האבוד