ביקורת ספרותית על פלר דה ליס מאת דנה לוי אלגרוד
ספר מעולה

---

וואוו, אני לא יודעת מאיפה להתחיל לתאר לכם את מה שהרגשתי וחוויתי במהלך הקריאה בספר הזה, אני באמת חסרת מילים (וזה לא קורה הרבה).
אולי הפעם אתחיל את הסקירה דווקא בציטוט מתוך הפרולוג שמבחינתי משקף את הספר המדהים הזה:
"בתקופות של חירות, חופש ושלום, לכל אדם יש חלום. לעיתים אנחנו לא מצליחים להגדיר את החלום במדויק עד שהוא נגזל מאיתנו, וכך גם התקווה שלנו להגשים אותו.
בעיתות מלחמה החלומות המסעירים נעלמים ומתחלפים בחלום אחד פשוט. לשרוד.
אנו מונעים על ידי יצר חייתי אשר מוביל אותנו אל נתיב מפותל ומלא מהמורות. חלק מאיתנו מאבדים את הדרך, חלק מאיתנו סוטים ממנה אל סמטאות חשוכות, אבל יחידי הסגולה רואים אותה בבירור ויודעים שבסופה ניצב זרקור שיציף אותנו באור ויחזיר לנו את הזכות לחלום. אני נלחמתי בנחישות כדי להגיע אליו.
על החלומות המרגשים ויתרתי, אך גיליתי שגם בתקופה האפלה ביותר של האנושות יש יצר חזק יותר מהישרדות.
אהבה. ללא תנאים וללא גבולות."
האהבה בין גבריאל לג'וזפין המתוארת בספר היא מדהימה ומיוחדת כי היא נבנת בצורה איטית והדרגתית על אש קטנה ולכן הופכת להיות בסופו של דבר עוצמתית ברמות שאי אפשר לתאר. התרגשתי מהאהבה הזו, מהכוח שלה לשרוד את העולם האפל שבחוץ כנגד כל הסיכויים. אין דברים כאלה.
הספר הזה הוא בעצם רומן היסטורי משובח, המספר לנו על תקופת מלחמת העולם השניה כפי שהתרחשה בפריז, מנקודת מבט של הצרפתים דווקא ולא של היהודים, דבר שהיה חדש לי מאחר ולא נחשפתי אליו עד לקריאת ספר זה, ולכן אני רוצה להגיד תודה לסופרת שפתחה בפניי את הצד האחר של תקופת השואה.
הכתיבה הייתה יפה וקולחת וקראתי את הספר בשקיקה, ללא יכולת לעצור. נסחפתי אחר הדמויות והעלילה ולכמה שעות הרגשתי שאני איתם בתוך הספר וזו הייתה חוויה מדהימה ועוצמתית.
עברתי חוויה מטורפת של רגשות במהלך הקריאה: כעסתי, התרגשתי, הצטמררתי, הזדעזעתי, הופתעתי, כאבתי ויותר מכל אהבתי. אהבתי את גבריאל וג'וזפין, את הסיפור שלהם ואת הדרך רצופת המכשולים שהם עברו ביחד.
אהבתי את גבריאל, את הרגישות שלו, את העוצמה מצד אחד והשקט החודר מהצד השני. אהבתי את זה שהוא מגונן על ג'וזפין ומנסה להגן עליה בכל דרך ומצד שני מאפשר לה להשתתף בפעילויות מסוכנות ואף לעזור לה. גבריאל הוא בהחלט גבר מיוחד ונדיר שנחקק בליבי לעד.
אהבתי את הנחישות של ג'וזפין, שהיא לא מוותרת לעצמה למרות הפחד, הכאב והתסכול שהיו מנת חלקה, היא התמודדה עם הקשיים באומץ ובגבורה.
היו רגעים שהשתגעתי מזה שהיא מסתכנת (ממש סכנת נפשות) בכל פעם מחדש ועושה דברים מטורפים, אבל גם הבנתי אותה, את הצורך שלה לעזור לאחר ולהרגיש מועילה ומקדמת כשהמצב הוא כביכול אבוד מראש וחסר תקווה. היא הלכה על כל הקופה מה שנקרא, ומסרה את נפשה כדי להציל חיים, דבר שהוא באמת לא ברור מאליו כשהדבר היחידי שאתה רוצה הוא לשרוד.
כאב לי על הייסורים שהיא הייתה צריכה לעבור הפיזיים והנפשיים (לא רוצה לעשות ספויילרים אז לא אפרט) וליבי יצא אליה. היא הייתה גיבורה. פשוט גיבורה.
אהבתי את מארי שהייתה אישה נבונה ורגישה לסובבים אותה, מלאה בחום ואהבה.
אהבתי את המסירות שלה כלפי גבריאל וג'וזפין, את זה שהיא קיבלה את ג'וזפין כמו בת, אימצה אותה אליה ברכות ותמכה בה לאורך כל הדרך. הדמות שלה בהחלט הוסיפה מאוד לסיפור.
אהבתי את זה שלצד הכאב, האובדן, הקהות חושים וחוסר האנושיות שהיו בתקופה המחרידה הזו היו גם את יצר ההישרדות, הדאגה לאחר, הנתינה ללא גבולות (אנשים היו ממש מסכנים את חייהם), התקווה והאהבה שהחזיקה אנשים בחיים ונתנה להם את הכוח לרצות לחיות ולשרוד.
מה אגיד לכן/ם פשוט ספר מופלא ויפהייפה, ספר מרגש ועוצמתי כל כך שנוגע עמוק בנשמה. ואני יכולה להגיד בפה מלא שזהו אחד הספרים הכי יפים שקראתי בחיי (וקראתי מספר לא מבוטל של ספרים).
מי שעדיין לא קרא/ה למה אתם מחכים?! רוצו לקרוא! בטוחה שלא תצטערו. הנאה צרופה מחכה לכן/ם.

» ביקורות נוספות של מ.א
» ביקורות נוספות על פלר דה ליס